עמ"נ 29281-08-16

1.החלטה מאוחדת בבקשה לפטור מתשלום אגרה ולמתן פטור מחובת הפקדת ערבון שהוטלה על המערער מכוח תקנה 404 לתקנות סדר הדין האזרחי.

אפתח בעירבון.

2.שניים הם התנאים המצטברים למתן פטור מהפקדת ערבון. ראשית, שיניח המבקש תשתית מספקת שתלמד על העדר יכולת כלכלית; ושנית, שיצביע על כך שיש לערעור שהגיש סיכויים של ממש [ראה בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, (פורסם בנבו), פסקה 7 (17.10.2007)].

3.אשר לשאלת יכולתו הכלכלית של המערער. המערער לא צרף כל אסמכתא לתמיכה בבקשתו. לדבריו, כאמור בתצהירו שהגיש, מחודש נובמבר 2015 אין בידו אשרה לשהייה בישראל ולכן הוא אינו יכול לעבוד בעבודה קבועה ולכן הינו "נאלץ לעבוד מדי פעם בעבודות מזדמנות על מנת לשרוד ולכל הפחות לקנות דברים להישרדותי הבסיסית כגון מזון". לדברי המערער, הינו מתגורר עם חבריו, העוזרים לו כלכלית. עם זאת, ביחס למי ששוהה בישראל בנסיבות אלה, נקל לקבל שמצבו הכלכלי קשה והוא מצדיק התחשבות.

4.לשאלת סיכויי הערעור. בית המשפט עיין בפסיקה המהווה בסיס לערעור ובטענות המבקש. בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל דחה את בקשתו של העורר למקלט מדיני, תוך שנקבע מסעיף 33 לפסק הדין כי "לאחר עיון במסמכים המונחים לפניי, נחה דעתי כי סיכויי הערר הינם קלושים ויש מקום לדחותו גם לגופו.. שוכנעתי כי העורר אינו עומד בקריטריונים הקבועים באמנת הפליטים ועל כן החלטת מנכ"ל הרשות הינה סבירה בנסיבות העניין". אם לנקוט לשון עדינה, אין לומר שסיכויי הערעור נחזים להיות גבוהים ובתוך כך תצוין בש"א 9651/07 אבו רביע נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, (פורסם בנבו, 6.2.2008) לפיה, הנחה היא לבית משפט זה, שפסק הדין נשוא הערעור נכון ומכאן שיש הצדקה בחיוב המערער בערבון. על פי חומר חלקי שבפני, יש גם שאלה, האם אין בפני עורר שאף חויב בהוצאות בשלב הראשון (כנראה – 5,000 ₪), שגם אותם לא שילם.

5.מן הצד האחד, יש לייחס משקל להערכתי שסיכויי הערעור גבוליים אם לא למטה מכך, אך מן הצד האחר, נכון אני לקבל את הטענה שהמצב הכלכלי מצדיק התחשבות. נוכח זאת, הבקשה לביטול ערבון תידחה, אך במקביל, נכון אני להפחיתו ולהעמיד את שיעורו על רבע מהסכום המקורי. גובה העירבון מעתה - 3,750 ₪.

6.ובאשר לאגרה – בגבול שורת הדין – פטור מאגרה.

לתשלום תוך 14 יום.