ז' נ' גנאים ואח'

1.בפני בקשה למינוי מומחים רפואיים, בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. בתביעה נטען כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 20.6.2013. בבקשה המקורית שהוגשה עם כתב התביעה, ביקשה התובעת מינוי מומחים מטעם בית המשפט בתחומי האורתופדיה, הנוירולוגיה, אף אוזן גרון, פסיכיאטריה ועיניים. הבקשה המקורית הוגשה ללא תצהיר בניגוד לתקנות. התובעת הגישה בקשה מתוקנת (9.4.2016), בה ביקשה להוסיף מינוי מומחה בתחום הפה והלסת, וכן ביקשה לחזור בה מהבקשה בקשר לתחום האורתופדי, נוכח מינוי מומחה אורתופדי באופן מוסכם במסגרת המשא ומתן בין הצדדים. למרות שהנתבעת טענה בתגובתה לבקשה בענין אי-צירוף תצהיר בניגוד לתקנות, גם לבקשה המתוקנת לא צורף תצהיר. הבקשה המתוקנת הראשונה נמחקה בהחלטה מיום 23.9.2016. הבקשה שבפני (להלן: הבקשה) הוגשה ביום 27.9.2016, והתובעת ביקשה במסגרתה לחזור בה מהבקשה למינוי מומחה בתחום העיניים. לאור האמור, המינויים המבוקשים אשר עומדים על הפרק הם בתחומים כדלקמן: נוירולוגיה, פסיכיאטריה, אף אוזן גרון ופה ולסת.

נוירולוגיה

2.המבקשת מפנה בבקשה לתלונות בענין כאבי ראש וסחרחורות. אלא שמדובר במסמכים החל מחמישה ימים לאחר התאונה (25.6.2013) ועד כחודש וחצי לאחר התאונה (4.8.2013; פס' 18(א)(2)-(5) לבקשה), והיא אינה מפנה למסמכים מאוחרים בענין זה. התביעה אמנם הוגשה בשנת 2014, אולם לבקשה שבפני, שהיא כאמור בקשה מתוקנת בשנית אשר הוגשה בספטמבר 2016, צורפו מסמכים רפואיים גם משנת 2016 וכאמור, בענין כאבי ראש וסחרחורות לא הפנתה התובעת למסמכים המאוחרים לחודש אוגוסט 2013. לאור האמור, בנוגע לכאבי ראש וסחרחורות לא מצאתי אבחנות או רצף טיפולי באופן המקים ראשית ראיה למינוי מומחה נוירולוגי.

3.התובעת מפנה למסמכים רפואיים בקשר לרדימות ביד ימין, בגינה אף עברה ניתוח (פס' 18(א)(5)-(9)). מדובר בתסמונת התעלה הקרפלית (ראו פס' 18(א)(9) לבקשה). הנתבעת הפנתה למסמכים רפואיים בענין התובעת שקדמו לתאונה בנושא כאבים ביד, לרבות תלונה על נימול וחולשה ביד ימין בשנת 2012 (ע' 29 לקובץ כתב ההגנה, במסגרת נספח ה' לתגובת הנתבעת לבקשה המקורית). לא זו בלבד שהתובעת שתקה בענין תלונות מוקדמות אלה בבקשתה המקורית (והנוכחית); בקשר לתקופה שלאחר התאונה, המסמך הראשון שאליו היא מפנה הוא ממועד החל כשמונה חודשים לאחר התאונה (24.4.2014 – ראו פס' 18(א)(5) לבקשה)). בתצהיר שצורף לבקשה שבפני צוינה "חבלה" ביד ימין משנת 2000 ותו לא (לא צוינו רדימות או תסמונת התעלה הקרפלית).

התובעת מפנה למסמך רפואי בענין תלונה על רדימות וחולשה ברגל שמאל (פס' 18(א)(10) לבקשה). גם בענין זה הפנתה הנתבעת לתלונות הקודמות לתאונה, אותן לא גילתה התובעת (תלונה על "נמנום באצבעות ורגליים [צ"ל הרגליים] כאבים ביד ימין ורגל ימין..." – ע' 25 לקובץ כתב ההגנה). ועוד: התלונה בענין הרגל היתה למעלה משנתיים לאחר התאונה (9.7.2015 – פס' 18(א)(10) לבקשה).

 נוכח אי-גילוי התלונות הקודמות לתאונה, יש מקום לכאורה לדחות את הבקשה בענין זה מפאת חוסר תום לב. ואולם, מאחר ושאלת הקשר הסיבתי (השאלה אם המסמכים שלאחר התאונה שאליה הפנתה התובעת מצביעים על החמרה של מצב קודם בעקבות התאונה) היא שאלה רפואית, ועל מנת לא לסתום את הגולל על האפשרות להוכיח שמדובר בנכות עקב התאונה, הנני מקבל את הבקשה למנות מומחה בתחום הנוירולוגי, תוך קביעה שהתובעת תשא במלוא שכר טרחת המומחה בשלב זה.

פסיכיאטריה

4. גם בענין פסיכיאטריה, בקשת התובעת היא חסרת תום לב. התובעת אמנם מפנה למסמכים החל מחודש לאחר התאונה, ובמסמכים אלה ראשית ראיה בענין נכות פסיכיאטרית – קביעה שמדובר בתסמונת בתר חבלתית "PTSD", רישום תרופות פסיכיאטריות והגברות המינונים לאחר מכן. במסמכים אלה גם מצויה הערה של רופא מיום 20.11.2013 לפיה התובעת היא "ללא עבר פסיכיאטרי" (פס' 18(ב)(4) לבקשה). אלא מאי? הנתבעת צירפה לתגובתה לבקשה מסמך רפואי המתעד תלונת התובעת מלפני התאונה, בשנת 2007, בענין "מתח נפשי, הרגשת חוסר ענין, איפוס כוחות נידודי שינה בלילות ובבקרים קושי להתחיל היום, עצבנות יתר מעדיפה להסתגר לב[ד]" (ע' 22 לקובץ כתב ההגנה). בדומה לקביעתי לעיל בענין נוירולוגיה, יש מקום לכאורה לדחות את הבקשה בענין הפסיכיאטריה. לכאורה הרופאים אשר קשרו את מצבה הפסיכיאטרי של התובעת הניחו שאין לה עבר פסיכיאטרי לפני התאונה. עם זאת, מאחר וקיימת ראשית ראיה לנכות נפשית ועל מנת שלא לסתום את הגולל על האפשרות להוכיח קשר סיבתי לתאונה בידי מומחה אשר יהיה חשוף לכל עברה הרפואי של התובעת, הנני מקבל את הבקשה למינוי מומחה פסיכיאטרי, כאשר התובעת תשא במלוא שכר טרחת המומחה בשלב זה.

אף אוזן גרון