פסק דין 680-07

תביעה בטענה לרשלנות רפואית לפני ניתוח, במהלך ניתוח ולאחריו. הנתבע 2 ניתח את התובע, בשנת 1993, בניתוח לקיצור קיבה, בטכניקה של השתלת טבעת, שמטרתה להצר את מוצא הקיבה; בשנת 2004, עבר התובע ניתוח להשתלת כליה, עקב אי ספיקת כליות שנתגלתה אצלו. ניתוח זה היה בחודש מרץ. בחודש אפריל, החל התובע להתלונן על קשיים בבליעה, אשר הפריעו לו ליטול תרופות שמטרתן למנוע דחיה של הכליה המושתלת. ביום 30.4.04, נותח התובע על ידי הנתבע 2, לצורך הוצאת הטבעת. הניתוח בוצע בשיטה לפרוסקופית ולא על ידי פתיחת הבטן. ימים ספורים לאחר הניתוח החל התובע לסבול מכאבי בטן חזקים, הוא פונה לבית חולים וביום 3.5.04, הוא נותח שוב. בדופן המעי הגס נמצאה הינקבות, אשר מתוכה הייתה הפרשה צואתית. הוצאה לולאה של המעי הגס, אשר כללה את אזור ההינקבות; התובע שוחרר לביתו כאשר הוא מחובר לסטומה לאיסוף הפרשות; בחודש יולי, הוא אושפז לצורך סגירת הקולוסטוניה; בחודש נובמבר, הופיע זיהום בפצע הניתוח, התובע טופל, הוא אושפז שוב בפברואר 2005, לצורך סגירת פיסטוליה, שמקורה במעי הגס, הוא נותח, בחודש מרץ התקבל שוב התובע לאשפוז עקב חשד לפיסטולה חוזרת והתובע שוב טופל.

התובע טוען, שעקב מעשים ומחדלים רשלניים של הנתבעים, לרבות של ד"ר הוסר, אשר שימש רופא מרדים בניתוח הוצאת הטבעת, נגרמו לו פגיעות, נכות ונזקים. כן טוען התובע, כי בוצעו בו טיפולים רפואיים בהעדר הסכמה שלו מדעת, כי בוצע בו עוולת תקיפה וכי נפגעה האוטונומיה שלו.

התובעת 2 היא אשתו של התובע, אשר גם היא טוענת לנזקים שנגרמו לה עקב רשלנותם של הנתבעים.

אפרט להלן את ראיות הצדדים ואומר כבר עתה, כי נוכח התוצאה אליה הגעתי, בדבר העדר רשלנות מצד הנתבעים, תפורטנה רק אותן הראיות אשר עניינן החבות, ולא תהא בפסק הדין התייחסות לראיות אשר עניינן גובה הנכות הרפואית וגובה הנזק.

ראיות התובע

לכתב התביעה המתוקן צורפה בתחילה חוות דעתו של ד"ר א. אמסטרדם ז"ל, בתחום הכירורגיה. עקב פטירתו של המומחה, בשנת 2009, נוצר הצורך בתיקון כתב התביעה בהגשת בחוות דעת חלופית מטעם התובע – חוות דעתו של ד"ר ורבין.

חוות דעתו של ד"ר נחום ורבין

בחוות דעתו מיום 9.11.11, מפרט המומחה את עברו הרפואי של התובע ומתייחס לניתוח הוצאת הטבעת על ידי פרופ' חרוזי, הניתוח נשוא התובענה. כותב ד"ר ורבין, לעניין תלונותיו של התובע על קושי בבליעת הכדורים מונעי הדחיה, כי הוא לא מצא בספרות הרפואית הצדקה להוצאת הטבעת במקרה כזה. הוא מודה שאין זה אומר מאומה, אך הוא שואל האם לא ניתן היה לנסות ולמצוא דרך יצירתית יותר לקבלת הטיפול התרופתי, כגון ריסוק הכדורים או הקצבת זמן לבליעתם. כותב ד"ר ורבין, כי פרופ' חרוזי כנראה לא בדק את התובע מאז החליט על הניתוח, למרות שהתובע סבל אותה עת מגסטרואנטריטיס – דלקת מעיים, לא ראה את בדיקות הדם של התובע בהן היו הפרעות משמעותיות בספירת הדם ובאלקטרוליטים שונים. נרשם, כי פרופ' חרוזי ידע על אשפוזו של התובע בשל דלקת המעיים והניתוח נדחה בשבוע, אך הוא לא גילה עניין בכך. גם הרופא המרדים לא התייחס להפרעות בבדיקות הדם, כפי שהיה מחובתו לעשות זאת והוא רק ציין את הערך הנמוך של המגנזיום. לד"ר ורבין טענות כנגד רישום בדיקות הדם של התובע, טופס ההערכה הטרום ניתוחית, ורואה בכל אלה זלזול והתרשלות. עוד כותב המומחה, כי פרופ' חרוזי לא הורה לתובע להפסיק נטילת אספירין לפני הניתוח, גם הרופא המרדים לא עשה זאת ואין מידע על דיון מקצועי בינו לבין פרופ' חרוזי בנושא של מינון מוגבר של סטרואידים. בנוסף, כותב ד"ר ורבין בחוות דעתו, כי ספירת הדם הלבנה שבוצעה יומיים לפני הניתוח הצביעה על מצב דלקתי פעיל ולא נעשה מאומה בנושא זה. אם היה מי מהרופאים מקדיש לכך תשומת לב, היה הניתוח נדחה לעוד מספר ימים.

ד"ר ורבין התייחס למהלך הניתוח וכתב, שבגיליון הניתוח לא נרשמה מהותן של ההידבקויות שנמצאו וכי, ככל הנראה, לא ננקטה זהירות בהפרדת ההידבקויות. במהלך הניתוח נעשה שימוש בסקלפל הרמוני, שהוא מכשיר המפיק חום לחיתוך רקמות ולסגירת כלי דם. נטען, שהחל דימום רב בכמות של כ- 600 סמ"ק באזור הניתוח וכי במכתב השחרור כתוב 1000 סמ"ק. לא ידוע מאיזה מקור הדמם, האם מכלי דם יחיד או ממספר כלי דם. ד"ר ורבין סבור שהדמם הרב היה גם כתוצאה מאי הפסקת האספירין. הוא משער שעקב הדמם, האיברים הסמוכים לא זוהו כנדרש וביניהם גם המעי הגס הרוחבי וכי במהלך הפרדת ההידבקויות, נגרם נזק טרמי לדופן המעי, הגם שהדבר התבטא לאחר יומיים בהינקבות בקוטר של כחצי ס"מ. ד"ר ורבין סבור שהסיבה להינקבות היא חוסר זהירות של המנתח. לד"ר ורבין גם טענות כנגד אופן רישום דוח הניתוח והוא טוען שהוא לוקה בחסר ולא מפורט דיו.

באשר לתקופה שלאחר הניתוח כותב ד"ר ורבין, כי לחולה מסוג זה יש צורך במעקב רפואי יומיומי, ובמיוחד לאחר ניתוח בטן שהסתבך בדמם משמעותי. עם התובע לא נעשה כך ויש בכך זלזול ורשלנות, כותב ד"ר ורבין.

בסופו של יום, מצא ד"ר ורבין כי לתובע נותרה נכות בשיעור משוקלל של 51% כמפורט בחווה"ד.