סע"ש
בית דין אזורי לעבודה נצרת
|
01/09/2016
|
בפני השופט:
ורד שפר - הנשיאה
|
| - נגד - |
התובע:
שמואל וגמן
עו"ד יוסי חכם
|
הנתבעים:
1. י. ו. גליל הנדסה בע"מ
2. יוסף וייס
עו"ד יוחאי הורביץ
|
| פסק דין |
1.התובע עבד בשירות עסק בשם גליל הנדסה שבעבר היה בבעלות הנתבע מס' 2, ובהמשך הועבר לבעלות הנתבעת מס' 1, וזאת החל משנת 1984 ועד חודש פברואר 2013, כאשר במרבית התקופה הוגדר כעובד שכיר ובחלק ממנה כקבלן עצמאי שהתמורה לעבודתו שולמה כנגד חשבוניות.
בראשית שנת 2013 הודע לתובע כי הוחלט להפסיק כהונתו בתפקיד מנהל מחלקת צנרת בנתבעת, ובחודש פברואר 2013 פוטר התובע מעבודתו, לאחר שלא נמצא לו תפקיד אחר בשורותיה.
באותה העת מלאו לו 63 שנה.
בתביעה זו טוען התובע כי הדחתו מתפקידו כמנהל נעשתה שלא כדין וללא שימוע, וכי פיטוריו נעשו בחוסר תום לב באופן מביש ושלא כדין.
התובע טוען כי פוטר אך ורק מחמת גילו, במסגרת מדיניות שיטתית של הנתבעת של "הצערת החברה", ועל כן לפיטוריו לא הייתה כל הצדקה עניינית והם נגועים בהפליה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
מכוח טענותיו אלה, עותר התובע לסעדים הבאים –
ראשית, פיצוי בשיעור ההפרש בין הכנסתו מעבודתו בשירות הנתבעת עובר לפיטוריו לבין הכנסתו מעבודה חלופית שמצא וזאת עד להגיעו לגיל פרישה.
שנית, פיצוי בגין עגמת הנפש והנזק הבלתי ממוני שנגרמו לו עקב פיטוריו הנגועים בהפליה.
שלישית, פיצוי בגין פיטוריו ללא שימוע.
רביעית – הפרשי פיצויי פיטורים הנובעים מכך שהנתבעת לא לקחה בחשבון, לעניין חישוב הפיצויים, את התקופה (בין השנים 1989 עד 1998) במהלכה עבד התובע כנגד חשבוניות.
חמישית – הפרשי פדיון חופשה ודמי הבראה ששולמו לו, לטענתו, בחסר, בגין קיזוזים שעשתה הנתבעת במסגרת גמר החשבון עמו, עם סיום העסקתו.
יוער, כי התובע ביקש לחייב בכל החיובים הנתבעים גם את הנתבע מס' 2 באופן אישי.
לטענתו, בנסיבות בהן הנתבע הינו בעל המניות העיקרי, הדירקטור והמנכ"ל של הנתבעת, ונוכח הפגמים הנטענים בסיום העסקתו, יש להרים את מסך ההתאגדות ולזהות בין הנתבעת לבין הנתבע.
2.הנתבעים, מצידם, טענו את הטענות העיקריות שדלקמן –