רוזין נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.לפני תביעה כספית – נזיקית במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים שהתרחשה ברחוב הפרסה בירושלים ביום 3.7.15.

2.התובעת היא הבעלים של רכב מסוג רנו קליאו 2014 מ.ר. __________(להלן: "רכב התובעת"). הנתבעת 1 הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את רכב הנתבע 2 בין היתר, בגין אחריות צד ג'. הנתבע 2 היה הנהג בזמנים הרלוונטיים לתביעה ברכב מסוג סובארו אימפריזה שנת ייצור 2014 , מ.ר. 12-313-30 (להלן: "רכב הנתבעים").

3.אליבא דגירסת התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה, בעת יציאה ממעגל התנועה המצוי ברחוב האומן לכיוון רחוב הפרסה, רכב הנתבעים הגיח ממורד רחוב הפרסה ופגע עם צידו הימני בצד השמאלי קדמי של רכבה והיסב לו נזקי רכוש בשיעור 10,364 ₪.

4.אליבא דגירסת הנתבעים כפי שנטענה בכתב ההגנה, בעודו נוסע ברחוב הפרסה בנתיב נסיעתו בעת שחצה את צומת הרחובות האומן- הפרסה ולקראת סיומו, רכב התובעת התפרץ לפתע לנתיב נסיעתו במהלך יציאה מהכיכר המצוי בצומת ופגע בצידו הימני של רכב הנתבעים.

5.בדיון שהתקיים בפניי היום במעמד הצדדים, נשמעו עדויותיהם של הנהגים באשר לנסיבות קרות התאונה. נדמה, כי אין חולק, על פי מוקדי הנזק של כלי הרכב המעורבים ( ת/1 ו- נ/1), כי רכב התובעת הוא זה שפגע ברכב הנתבעים. המחלוקת נסובה, איפוא, סביב שאלת האחריות לקרות התאונה, האם רכב הנתבעים סטה לנתיבו של רכב התובעת או שמא רכב התובעת הוא זה שסטה לנתיב רכב הנתבעים.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט, שמעתי עדויות הצדדים בפניי ולאחר שבחנתי כל הראיות שהוגשו לבית המשפט ובכללן תמונות של מקום התאונה הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להעדיף גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים באופן חלקי כפי שיפורט להלן:

6.1אקדים ואציין שהתרשמתי מהראיות שהוצגו בפניי שמקום התאונה הינו מקום מסוכן בשל המבנה המיוחד של הצטלבות הרחובות 'האומן – הפרסה' כאשר בהצטלבות זו בנוי מעגל תנועה מחד וכן, אי תנועה ואידך. מסוכנותו של המקום מקבל משנה תוקף בהיעדר תמרורים ברורים המסדירים באופן ראוי את הסדרי התנועה. נוכח האמור, סבורני, כי על שני הנהגים היה לנהוג בזהירות יתרה וליתן דעתם לתנועת כלי הרכב בהצטלבות זו.

6.2אומנם, אין בידי לקבל גירסת התובעת כי היא אך יצאה ממעגל תנועה הואיל ומקום התאונה היה מצוי כבר בכניסה לרחוב הפרסה, לכל הפחות, כ-15 מטר לאחר היציאה ממעגל התנועה. עם זאת, הנני מקבל גירסת התובעת, כי היא נסעה בדרך הראשית ואילו רכב הנתבעים הגיע מרחוב צדדי. בנוסף, אוסיף, כי הגם והדרך ממנה הגיע רכב הנתבעים מכונה באופן רשמי המשך רחוב הפרסה, אולם, הלכה למעשה, הכביש בו ארעה התאונה, מצוי במעלה רחוב הפרסה במקטע המתחבר עם רחוב האומן כאשר בו קיימים שני נתיבי תנועה, אחד לכל כיוון. כך, שעל רכב המגיע ממורד רחוב הפרסה, מכיוון נסיעת רכב הנתבעים, המבקש להיכנס למעלה רחוב הפרסה לחצות נתיב נסיעה נגדי. משכך, היה על נהג רכב הנתבעים לנהוג במשנה זהירות הואיל ועליו לחצות נתיב תנועה נגדי בטרם הוא נכנס לנתיב נסיעתו.

6.2על פי תקנה 41 לתקנות התעבורה, נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא, במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה, מבלי להפריע את התנועה ומבלי לסכן אדם או רכוש. הנתבע 2 העיד, כי כלל לא הבחין ברכב התובעת עובר למועד התאונה, כאשר, כאמור לעיל, היה עליו לנהוג ביתר זהירות וליתן זכות קדימה לרכב המצוי בכביש בטרם הינו נכנס לנתיב נסיעתו. לאור האמור, הנני קובע, כי הנתבע 2 אחראי לקרות התאונה ולנזקים שנגרמו בעקבותיה.