עמ"נ 9429-06-15 פסט ואח' נ' הוועדה המקומית

בערעור לפני מבקשים המערערים לקבוע כי הסכום שנפסק להם בהסתמך על השומה המכרעת ישולם בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום הקובע, יום אישור התכניות הפוגעות, ועד לתשלומו בפועל. בנוסף הם מבקשים לחייב את המשיבה בהוצאות המערערים ובשכ"ט עו"ד הן בהליך זה והן בהליך בפני ועדת הערר.

לחלופין, מבקשים המערערים להורות לוועדת הערר לתקן את החלטתה בערר, כך שיובהר כי סכום הפיצוי שנפסק בשומה המכרעת, ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.

העובדות הרלוונטיות:

1. בעקבות פסק דינו של חברי כב' השופט שינמן מיום 7.5.13 שניתן בעמ"נ (מרכז) 33282-11-11 (נספח 8 לערעור ולהלן "הערעור הקודם") מונה שמאי מכריע שקבע כי המערערים זכאים לפיצוי על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965. השומה המכרעת נערכה ליום הקובע, דהיינו ליום כניסתן לתוקף של שתי תוכניות פוגעות.

העובדות הרלוונטיות לעת ההיא, נסקרו בפתח פסק הדין הקודם כמפורט להלן:

1. המערערים (שהם גם המערערים בערעור שבפני – ז.ב.) היו בעלים של קרקעות חקלאיות בשטח כולל של 60 דונם, המצויות בפתח תקווה.

    

2. בשנת 1995 אושרו על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה (להלן: "המשיבה") שתי תוכניות מתאר- פת/2005/א' ו- פת/2005/ב' אשר הביאו לשינוי ייעודם של חלקים נרחבים מקרקעות המערערים, לטובת שימושים ציבוריים שונים (להלן: "התוכניות הפוגעות").

3. עקב שינוי היעוד והפגיעה בערך הקרקעות הגישו המערערים ביום 5.1.1998 תביעות פיצויים למשיבה מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") כשהסכום המשוערך הינו למעלה מ - 25,000,000 ₪ (להלן: "התביעה לפיצויים"). שמאי המשיבה, שבדק את תביעת המערערים, אישר כי הם זכאים לפיצויים, אלא שלטעמו הפיצוי המגיע עמד רק על סך של 956,856 ₪, כשהסכום המשוערך הינו 2,189,018 ₪.

    

4. המשיבה ביקשה מהמערערים ארכה למציאת פתרון חלף תשלום הפיצויים ואלו נענו לבקשה. המשיבה לא מסרה למערערים כל תשובה או הצעה ולפיכך וכדי לעמוד במועדים שבדין, הגישו המערערים ביום 9.7.1998 לוועדת הערר את ערר 167/98 (להלן: "הערר").