עמ"נ 19184-03-16

ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית ירושלים (להלן: "הוועדה" או "ועדת הערר") מיום 19.1.16 במסגרתה נדחה ערר המערערת בדבר סיווג נכס המערערת.

הרקע לערעור

1.המערערת מחזיקה בנכס הממוקם באזור תעשייה עטרות בשטח של 3,279 מ"ר המשמש כמכבסה מרכזית גדולה הנותנת שירות למוסדות שונים (להלן: "הנכס"). המערערת חויבה בארנונה בגין הנכס בשנת 2015, לפי צו הארנונה בסיווג "משרדים שירותים ומסחר", תת-סיווג "מכבסות עתירות שטח מעל 400 מ"ר באזור התעשייה עטרות", בתעריף הקבוע בצדו של 113.11 ₪ למ"ר. על שומת הארנונה שהוצאה לה לשנה זו, הגישה המערערת השגה אשר נדחתה. לפיכך הגישה המערערת ערר לפני ועדת הערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "החוק") במסגרתו טענה כי יש להכליל את הנכס תחת סיווג "מלאכה" (בתעריף הקבוע לצד איזור ג' המתאים לנכס לטענת המערערת, של 90.34 ₪ למ"ר) ולא לפי תת-הסיווג "מכבסות עתירות שטח מעל 400 מ"ר באזור התעשייה עטרות" המצוי תחת הסיווג "משרדים שירותים ומסחר".

2.ביום 19.1.06 נדחה הערר. ועדת הערר קבעה כי בהינתן קביעה מפורשת בצו הארנונה בדבר סיווג ספציפי של הנכס (תחת תת-הסיווג "מכבסות עתירות שטח מעל 400 מ"ר באזור התעשייה עטרות") ולמרות שתת-סיווג זה נמצא תחת סיווג הנכסים "משרדים שירותים ומסחר", הוועדה אינה יכולה לקבוע סיווג אחר. כן נקבע כי אף אם היה מקום להעתיק את תת-הסיווג האמור מסיווג "משרדים שירותים ומסחר" לסיווג "מלאכה", הדבר לא היה מועיל למערערת, שכן לא היה בכך כדי להביא לשינוי התעריף שנקבע לתת-הסיווג הספציפי שחל על הנכס. מכאן לערעור שלפני.

תמצית טענות הצדדים

3.לטענת המערערת, תת-הסיווג "מכבסות עתירות שטח מעל 400 מ"ר באזור התעשייה עטרות" אשר נמצא תחת סיווג הנכסים "משרדים שירותים ומסחר" הינו בטל, ובמקום זאת יש לסווג את הנכס במסגרת סיווג "מלאכה", ולקבוע לו תעריף נמוך התואם סיווג זה. טענה זו מבוססת על ההלכה שנקבעה בעניין עע"מ 2503/13 זהר נ' עיריית ירושלים (פורסם בנבו, 4.2.15) (להלן: "הלכת זהר"), במסגרתה נקבע כי הסיווג המתאים למכבסות מרכזיות הינו סיווג "מלאכה" ולא "משרדים שירותים ומסחר". אכן, תת-הסיווג שנקבע לנכס כבר בשנת 2006 נועד להקל על המערערת ועל כן גם נקבע לה תעריף נמוך יותר מהתעריף שנקבע ליתר הנכסים בסיווג "משרדים שירותים ומסחר", אך שעה שנקבע לפי הלכת זהר כי התעריף המתאים למכבסות מרכזיות הינו סיווג "מלאכה" הקובע תעריף נמוך יותר מזה שנקבע לנכס בתת-סיווג "מכבסות עתירות שטח מעל 400 מ"ר באזור התעשייה עטרות", הותרת סיווג הנכס על כנו הינה בלתי חוקית ובלתי סבירה. עוד נטען כי גם אם היה קיים תוקף לתת-סיווג "מכבסות עתירות שטח מעל 400 מ"ר באזור התעשייה עטרות", הרי שהיה על ועדת הערר לעשות שימוש בסמכותה להכריע מהו הסיווג המתאים לנכס, ולבחור בסיווג "מלאכה".

4.מנגד טען המשיב כי הסיווג שנקבע למערערת הינו חוקי וגם אם הוא נושא תעריף הגבוה מהתעריף שנקבע לחלק מהנכסים בסיווג "מלאכה", אין בכך כדי להביא לבטלותו. באשר להלכת זהר, זו לא התייחסה לנכסים מסוג הנכס של המערערת אשר לגביו קיים סיווג ספציפי בצו הארנונה. מכל מקום החלטת בית המשפט בעניין זהר הייתה כי על עיריית ירושלים לתקן את צו הארנונה החל משנת 2016, בעוד שערר המערערת וערעור זה הוגשו על שומת הארנונה שנקבעה לשנת 2015. בנוסף, לטענת המשיב בצדק קבעה ועדת הערר כי אין בסמכותה לדון במיקומו הראוי של תת-הסיווג "מכבסות עתירות שטח מעל 400 מ"ר באזור התעשייה עטרות" ואת תקפותו, נוכח העילות הספציפיות בגינן מוסמכת הוועדה לדון בהן לפי החוק. כך גם, הטענה בדבר שיבוצו של הסיווג או סבירותו של הסיווג אין מקומה בפני ערכאה זו, התוחמת את דיוניה במסגרת ערעורים על החלטות הוועדה לגבולות סמכותה של הוועדה.

דיון והכרעה

5.כאמור, המערערת טענה כי מדובר בטעות בסיווג הנכס, שכן על הנכס להיות מסווג תחת סיווג "מלאכה" ולא בסיווג "משרדים שירותים ומסחר". לטענתה, ועדת הערר מוסמכת לדון בטענה מסוג זה לפי סעיף 3(א)(2) לחוק הקובע כי ועדת הערר רשאית לדון בערר אם עלתה הטענה כי: "נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו". לא ניתן לקבל טענה זו. ה"טעות" בסיווג לה טענה המערערת אינה טעות בסיווג הנכס לפי צו הארנונה הקיים. ה"טעות" נובעת מכך שצו הארנונה, אליבא דשיטת המערערת, אינו חוקי, לאור הלכת זהר, משני טעמים: האחד, כי לפי הלכת זהר מכבסה מרכזית כדוגמת המערערת אינה יכולה עוד לעמוד בגדרי הסיווג "משרדים שירותים ומסחר"; והשני, מפני שלאחר שנקבעה הלכת זהר נוצר מצב אבסורדי שבו מכבסות אחרות בעיר עשויות לשלם תעריף ארנונה נמוך יותר מהתעריף שנקבע לנכס המערערת, חרף העובדה שהמערערת הוכרה באופן ספציפי בתת-סיווג משלה כדי להקל עמה, והייתה זכאית לתעריף נמוך יותר מיתר המכבסות.

6.אלא שטענות המערערת בדבר אי חוקיות תת-סיווג הקבוע בצו הארנונה או אף התאמתו של צו הארנונה להלכת זהר, אינן בסמכות ועדת הערר (ראו גם: בר"מ 7164/06 ד"ר משה וינברג נ' מנהל הארנונה – עיריית תל אביב-יפו (פורסם בנבו, 16.10.06)). סעיף 3(א) לחוק קובע מהן העילות בהן מוסמכת ועדת הערר לדון. מדובר בעילות הנוגעות לעניינים עובדתיים וטכניים המצריכים בדיקת המצב בפועל, ולא מדובר בשאלות בעלות היבט משפטי מובהק, כגון קריטריונים לקביעת הארנונה או סבירות גובה הארנונה (בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793 (1992); ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773 (2002); עע"מ 5640/04 מקורות חברת מים בע"מ נ' מועצה אזורית לכיש (פורסם בנבו, 5.9.05)). סעיף 3(ב) לחוק קובע כי ועדת הערר לא תדון בטענת אי-חוקיות החורגת מעילות אלו (בר"מ 7164/06 בעניין ד"ר משה וינברג, שם; בר"מ 9817/06 וינברג נ' מנהל הארנונה – עיריית תל אביב-יפו (פורסם בנבו, 8.1.07)).

7.בענייננו המדובר כאמור בטענות אי-חוקיות, מפורשות או מובלעות, החורגות מהעילות הקבועות בסעיף 3(א) לחוק, שכן לשיטת המערערת היה על הוועדה להורות על ביטול הסיווג הספציפי שנקבע לנכס בצו הארנונה, או למצער להתעלם ממנו. לכן, מבלי להביע עמדה לגופו של עניין באשר לתוקפו של הסיווג האמור, הרי שבצדק נמנעה הוועדה מלהורות על ביטול הסיווג הקבוע בצו, בשים לב למגבלות ההליך ולסמכויותיה (ראו גם: בר"מ 7165/11 המועצה המקומית אזור נ' מפעל הפיס (פורסם בנבו, 5.6.14)). שעה שצו הארנונה עומד בתוקפו, אין מנוס מדחיית טענות המערערת כנגד הסיווגים הקבועים בו (ראו גם: בר"מ 1666/09 מגדסי נ' מנהל הארנונה של רחובות (פורסם בנבו, 1.2.10)) ובדין אפוא קבעה הוועדה כי אין בסמכותה לדון בהן. עיון בהחלטת הוועדה גם מעלה כי חבריה היו מודעים היטב למגבלות הסמכות, והדיון נסוב באופן מפורש בהתייחס לאותן מגבלות הקבועות בדין.