לפניי תביעה לפיצוי בסך כולל של 3,000 ₪, שעילתה טענות, לפיהן הנתבעת הטעתה את התובע להבין, שכורטס עבורו כרטיס טיסה, ומשהתברר באיחור כי העסקה לא הושלמה, נגרם לו נזק.
התובע מבקש לבחון את המקרה שלו גם במבחנן של הוראות חוקי הגנת הצרכן וחוק שירותי תעופה; אך כפי שעוד יובהר, השאלה המשפטית העולה לדיון בנסיבות ענייננו, היא בעיקרה מדיני החוזים והנזיקין, עם השלכות של חוק המכר. אקדים ואומר, כי בשורה תחתונה מצאתי - בענין כרטיס הטיסה שהתובע סבר שרכש לעצמו כשקיבל בדואר האלקטרוני מסמך שבו אישור הנתבעת על ניצול 900 נקודות בונוס של הנוסע המתמיד לזכותו (להלן: "מסמך הקצאת הנקודות"), כי על פי מסמך זה לא נקשרה עסקת "כרטיס טיסה" בין הקונה, התובע, לבין המוכר, הנתבעת. אין במסמך זה הסכמה של הנתבעת המקופלת בכרטיס טיסה, שבה התחייבות להטיס את התובע בטיסה מסוימת היוצאת בשעה מסוימת ממקום מסוים אל מקום מסוים; זאת - בין אם אכן, כטענת הנתבעת, נשלחה אל תיבת הדואר האלקטרוני של התובע גם הודעת שגיאה אוטומטית מטעם הנתבעת המודיעה לו כי אישור ההזמנה איננו סופי (להלן: "ההודעה האוטומטית"), ובין - אם לאו. מצאתי, כי מסמך הקצאת הנקודות מדבר בעד עצמו, והוא איננו מטעה, וודאי כשהוא מתקבל בטווח של דקה מכרטיסי טיסה של שאר בני המשפחה, והוא שונה מהותית מהם; וכי - בנסיבות ענייננו הנטל לוודא שהמכר הושלם בכרטיס טיסה, הוא על הקונה, התובע, הן חוזית והן נזיקית. עוד מצאתי, כי לא נפל דופי בהתנהלות הנתבעת להקטנת הנזק, שנוצר שלא באשמה, כאמור.
עילה משנית נוספת ושונה הנטענת, היא, שלפי נהליה של הנתבעת, ההליך בו מאפשרת הנתבעת השבת כספי לקוח שנגבו ממנו בכפל בעקבות טעות שלו - הינו בפועל תהליך מכביד וממושך, שלפי הנטען נועד להתיש את הלקוח. מדובר בענייננו בטעות (של התובע, לעומת ההנחיות בהזמנה) במילוי שמה של רעייתו של התובע (לעומת שמה בדרכונה) בטופס הזמנת כרטיס הטיסה עבורה. נטען ונטען כי הגביה הזמנית הכפולה שנאכפת, והצורך לדרוש ולהמתין להחזר (שהגיע אחרי למעלה מחודש) – אינם סבירים. מאידך - לא נטען בהקשר זה (או הוכח) נזק ממוני. מכל מקום, בשולי הדברים, לא מצאתי כי האופן שבו בפועל הושבו כספי הכרטוס הכפול של כרטיסה הטיסה של רעייתו של התובע לוקה בחוסר סבירות שיש לפצות בגינו.
הטענות והעובדות בענין אי-השלמת ההזמנה
1.למעשה, העובדות הרלוונטיות ללב העילה בענייננו (להבדיל מפרשנותן) אינן שנויות במחלוקת. ביום 5.1.15, ביצע התובע באתר האינטרנט של הנתבעת (להלן: "האתר") הזמנה לקבלת שירותי טיסה לציריך (הלוך חזור) עבורו ועבור אשתו ושתי בנותיו; בענין "ההלוך" - ההזמנה בוצעה לגבי טיסה 343 היוצאת מתל אביב בשעה 16:00.
2.ודוק. אין מדובר בהזמנה אחת. התובע פתח לנתבעת באתר בתוך מספר דקות - שתי הזמנות נפרדות. האחת - עבור אשתו (תחת השם: "שירן קוסטינר") ועבור כל אחת משתי בנותיו הקטנות, ששולמה, לטענתו, באמצעות שירות paypal (להלן: "הפייפאל"); והשנייה – עבורו בלבד, בהזמנת בונוס נקודות נוסע מתמיד אשר נפתחה על ידי התובע באתר, וסימונה "8IDQ2I" (להלן: "ההזמנה האישית"). ההזמנה האישית, כהגדרתה, שולמה, להבנת התובע, "בנקודות שהיו לי והשלמה של מיסי נמל" [ש' 2 בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון (להלן: "הפרו'"]. התובע הודיע לנתבעת על רצונו בניצול הנקודות באותו יום (5.1.15), כי זה היום בו היה מאבד את הנקודות, לו לא היה מנצל אותן [כך ציין בדבריו לנציג השירות של הנתבעת (להלן: "נציג השירות") בשיחות שבהן סוכם בין הצדדים על מהלך להקטנת הנזק; תמלילי הקלטות השיחות עם התובע, צורפו לכתב ההגנה; ובכתב התשובה שכנגד לא הוכחשו (להלן: "תמלילי השיחות")].
3.לכתב התביעה מצרף התובע את שלושת כרטיסי הטיסה שהופקו בגין ההזמנה שקיבל מאת הנתבעת בדואר אלקטרוני עבור אשתו ובנותיו מיד לאחר סיום ההזמנה עבורן (רישומי הזמנה זו אצל הנתבעת – מוצגים בכתב ההגנה). אלו כרטיסי טיסה המכונים "EL AL E-Ticket", כשכל אחד מהם נושא שם הנוסעת המסוימת, מספר כרטיס, מספרי הטיסות – ומועדי שעות מדויקות של המראה ונחיתה. הטיסה היוצאת שהוזמנה מתל אביב לציריך היא LY 343 ביום 12.7.15 ב-16:00 (להלן: "הטיסה המוזמנת").
4.כאן המקום לעצור ולבחון – כתשתית לדיוננו, מהו מבחינה חוזית החוזה שנכרת בהפקת כרטיסי הטיסה בהזמנה זו. ניתן לראות עסקה זו בשני אופנים; האחד - עסקה שתחילתה הזמנת הנתבעת את הציבור להציע הצעות (רשימה של טיסות יוצאות וחוזרות באתר), שבה התובע הציע בהזמנה שמילא הצעה לנתבעת, שקיבולה הוא מסירת כרטיס הטיסה – הוא הודעת הקיבול. והשני – עסקה שתחילתה הצעה של הנתבעת לכל מי שגולש באתר שלה (כמו מוצרים שיש עליהם מחיר בחנות), ודי במשלוח הזמנה שהתובע מילא ובביצוע התשלום המקופל בה, כדי שיהיה בכך קיבול, ואז התשלום וקבלת הכרטיס הינם קיום החוזה שכבר נכרת.
5.התובע בחר שלא להציג את נוסחי ההזמנות שמילא. כאמור, הנתבעת הציגה מסמך "הודעה אוטומטית", שהוא לפי טענתה מסמך ש"קופץ" על מסך המזמין כל אימת שהתשלום איננו מושלם, שכותרתו: "אישור הזמנה לא סופי". מניסוחו של מסמך זה יכול ועולה כי מבחינת הנתבעת סופיות ההסכם היא במתן אישור להזמנה (שכלל – נעשה על ידי משלוח כרטיסי הטיסה במידי), הוא הקיבול מאת הלקוח. לשון אחר, מדובר בעסקת מכר מרחוק, שלהבנת הנתבעת – בכל מקרה - לא יכולה אותה לחייב טרם ביצוע התשלום, וביצוע התשלום מהווה את הודעת הקיבול מצד המזמין, המעידה על גמירות הדעת של הלקוח, הניצע בהסכמה לשלם בגין הפרטים המסוימים שבהזמנה [הוראות ס' 2 ו-5 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 .
6.אני מוכן להניח, שבעסקאות מכר מרחוק, כמו זו בענייננו, הואיל והמו"מ מובנה וסגור בהזמנה, והיא כוללת את ביצוע התשלום בצידה, הקיבול של נותן השירות הוא בעצם קבלת הכסף, בגבייתו; ואז – קבלת כרטיס הטיסה אצל הלקוח הינה חלק מביצוע ההסכם. כפי שיפורט להלן, לצורך דיוננו, אינני נדרש להכריע בשאלה מתי עקרונית נקשר הסכם בקיבול הנתבעת, שכן – לא בוצע תשלום הכרטיס, ולמצער – לא שולם במלואו.