עמ"נ 7547-06-16 פסהייה אמהציון נ' משרד הפנים/מינהל האוכלוסין

לפניי בקשה לצו ביניים שהינה למעשה בקשה לסעד זמני בערעור, בה מבוקש כי לא יינקטו הליכי אכיפה כנגד המבקש עד למתן פסק דין בערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיין דותן ברגמן) מיום 22.5.2016 (ערר (ת"א) 4300-15) (להלן – "הבקשה").

לאחר שעיינתי בבקשה לא ראיתי לנכון להעניק צו ארעי במעמד צד אחד, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

ראשית, המבקש הגיש את הערעור על פסק הדין ואת הבקשה דנן היום, שבועיים ימים לאחר שניתן פסק דינו של בית הדין לעררים, כאשר מהבקשה עולה כי המבקש טרם התייצב במתקן חולות (סעיף 7 לבקשה – "המבקש בחר שלא להתייצב במתקן 'חולות', וכך הוא חשוף להליכי מעצר בידי המשיב"). במילים אחרות, המבקש השתהה כשבועיים מאז מתן פסק הדין בעניינו עד להגשת הערעור והבקשה לבית המשפט דכאן.

לכך יש להוסיף כי הוראת השהייה בעניינו של המבקש קבעה כי עליו להתייצב במתקן חולות עד ליום 11.11.2015, כאשר בקשה לצו ארעי נדחתה על-ידי בית הדין לעררים, ובקשת רשות ערעור נדחתה על-ידי ביום 11.11.2015 (רע"ם (ת"א) 24397-11-15), ואף על פי שחלפה כחצי שנה מאז שהיה עליו להתייצב במתקן, עשה המבקש דין לעצמו ולא התייצב במתקן חולות.

שנית, כפי שקבעה כבוד השופטת ברק ארז בעניין אהרון (בר"ם 5593/14 אהרון נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 26.8.2014) ובעניין Yamane (בר"ם 3832/14 Yamane נ' משרד הפנים), מתן צו ארעי על יסוד הבקשה בלבד ומבלי לקבל את תגובת המשיבה (היינו - במעמד צד אחד), יינתן במקרים שבהם "השהיית ההחלטה בבקשה עלולה לגרום נזק שאין לו תקנה או נזק חמור" (תקנה 9 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000).

במקרה דנן, לא עלה בידי המבקש לשכנעני, כי הימנעות ממתן הסעד הארעי תסב לו נזק חמור ובלתי הפיך, באופן המצדיק את מתן הסעד המבוקש טרם קבלת עמדת המשיבה, היינו במעמד צד אחד, שכן ניתן יהיה במידת הצורך ולאחר קבלת עמדת המשיבה, לקבל את הבקשה לסעד זמני בערעור ולשחרר את המבקש ממתקן חולות, וזאת, מבלי לחוות דעה בשלב זה באשר לסיכויי הערעור והבקשה להתקבל.

אציין, כי גם במקרים בהם דובר על הרחקה לחו"ל, דחה בית המשפט העליון בקשות לסעדים זמניים וקבע, לא אחת, כי הנזק הכרוך בדחיית בקשה למתן סעד זמני של מניעת הרחקה מהארץ אינו בלתי הפיך (ראו למשל: עע"ם 5047/13 שוטשוילי נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 27.8.2013); עע"ם 7864/14 כהן נ' שר הפנים (פורסם בנבו, 5.2.2015) והאסמכתאות המופיעות שם). הדברים יפים ואף מקל וחומר גם לענייננו, מקרה בו מדובר בהתייצבות במתקן המצוי בשטחי מדינת ישראל, כאשר ניתן יהיה, כאמור, לשחרר את המבקש מהמתקן.

אוסיף, כי בפסק דינו של בית הדין לעררים נקבע כי בסמוך לאחר התייצבותו של המבקש במתקן חולות, יבחן המשיב האם אין מקום להפחית את משך שהיית המבקש במתקן חולות, לאור הנסיבות העדכניות כפי שיוצגו בפני המשיב באותה העת. כאשר במסגרת בחינה זו יוכל המבקש להשמיע את טענותיו וייבחנו נסיבותיו הפרטניות העדכניות, ותנתן החלטה בעניינו.

כך גם קבע בית הדין כי למרות שהמבקש לא הוכיח כי בהתאם למצוות דתו הוא זקוק לפרטיות ניתן לבוא לקראתו בעניין זה, כמפורט בסעיף 19 לפסק הדין.

זאת ועוד. עסקינן בבקשה לסעד ארעי בערעור, אשר לא יינתן בנקל וודאי שלא במעמד צד אחד, לאחר שטענותיו של המבקש נשמעו, נדונו והוכרעו בפסק דין מפורט ומנומק של בית הדין לעררים. כך גם לא מצאתי מקום במסגרת צו ארעי במעמד צד אחד לעיכוב הביצוע של תשלום ההוצאות שנפסקו .