המ"ש 76-03-16 שמאי נ' מדינת ישראל ואח'

לפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – החוק).

הדוח שנרשם למבקש, שהינו הבעלים הרשום של רישיון הפעלת מונית 466, הינו בגין חציית צומת באור אדום, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, מיום 22.8.14 (מס' הודעת תשלום קנס 90503490790).

מדובר בדו"ח, שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית.

טענות הצדדים

לטענת המבקש, הוא הבעלים הרשום של רישיון הפעלת מונית 466, והוא אינו עוסק בנהיגת מונית. הרישיון מושכר מאז שנת 2001 לדוד ברידקי ת"ז ************ (להלן: "הנהג") והוא מפעיל את הרישיון עם מוניות בבעלותו במשך אותן שנים. המבקש טען כי במשך 15 שנים בהן מושכר הרישיון על ידי המבקש לנהג, נוצרו ביניהם יחסי אמון והמבקש נתן בנהג אמון בלתי מסויג ומעולם לא היו כל בעיות ביחסים ביניהם. עוד טען המבקש, כי לכשהתקבל בביתו הדו"ח הנ"ל, מסר אותו לידי הנהג, וזה האחרון הבטיח לו כי יטפל בהסבת הדו"ח על שמו, באופן שהמבקש לא יינזק. הנהג, בטעות, לא טיפל בהסבת הדו"ח על שמו שלו ורעייתו שילמה את הדו"ח כשהוא על שמו של המבקש, למרות שהמבקש כלל לא נהג במכונית ולא עבר את העבירה. המבקש לא ידע שהדו"ח שולם על שמו, ורק ב-16.2.16 נודע למבקש כי רשומות לחובתו 10 נקודות בגין התיק.

לבקשה צורף תצהיר הנהג.

המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם כי היה על המבקש להגיש בקשתו במסגרת המועדים הקבועים בחוק, ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

דיון והכרעה 

השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לשיקולים שעליו לשקול בדונו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נאשם, המוגשת לפי סעיפים 240 ו-130 לחוק.

• על המבקש להראות טעם טוב וראוי מדוע נמנע מהגשת הבקשה להישפט במועד שנקבע

  בחוק.

  ב. האם באי ביטול פסק הדין עלול להיגרם למבקש עיוות דין.

  ראה לעניין זה ע"פ (באר-שבע) 7270/05 אלעסם דאהש ואח' נגד מדינת ישראל.

  המבקש לא עמד במועדים שנקבעו בסעיף 229(א) לחוק להגשת בקשה להישפט.