תת"ע
בית משפט השלום פתח תקווה
|
3220-03-11
14/05/2016
|
בפני השופטת:
רות וקסמן
|
| - נגד - |
המבקש:
ב' ע'
|
המשיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 4.4.11 ע"י כב' השופטת רחל טאובר ז"ל, בהעדר התייצבות המבקש, ובו הורשע המבקש בעבירות של נהיגה ברכב כשתוקף רישיון הנהיגה שלו פקע ביום 11/2000 וחלפו למעלה מ-6 חודשים מיום פקיעת תוקפו, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה, וכתוצאה מכך גם נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, ונגזרו עליו קנס בסך 5,000 ₪ ופסילה בפועל לתקופה של 5 שנים.
טענות הצדדים
לטענת ב"כ המבקש, פסק הדין לא הומצא למבקש ולא נשלח לו ובכך לא ניתנה לו הזדמנות להגיש בקשה לביטול פסק הדין תוך 30 ימים כפי שמתחייב לפי החוק. רק כאשר נעצר המבקש לבדיקה אקראית הודיע לו השוטר כי הוא פסול מלנהוג.
למבקש תיקים רבים בהם נפסל הוא מלנהוג וברצונו להגיש בכל תיק בקשה לביטול פסק דין ולאחר מכן לצרפם לתיק אחד על מנת לקבל גזר דין אחד. לטענתו, סיכוייו לבטל את כל פסקי הדין בהם נשפט המבקש בהיעדר ולצרף את כולם לתיק אחד, הינם גדולים.
לטענת המבקש, הוא לא קיבל כל הזמנה לדין ולא ידע אודות הדיון, ועל כן לא התייצב לדיון. לדבריו, ביישוב בו הוא מתגורר ישנה בעיה רצינית ביותר של קבלת דברי דואר ובעיה זו הינה של כלל האוכלוסייה הבדואית בנגב. כמו כן, טען כי ביהמ"ש החמיר עמו בגזירת העונשים רק בשל העובדה שלא הופיע לדיון, ואם היה מופיע, הדיון היה נגמר לטענתו עם מקסימום ענישה של קנס ותנאי מינימאלי. עוד נטען כי המבקש בן כ-45, נכה בשיעור של 90% מוגבלות בניידות לצמיתות, נשוי ואב ל-16 ילדים קטינים הסמוכים על שולחנו. בשל מוגבלויותיו, אינו עובד ונתמך המוסד לביטוח לאומי. המבקש מעולם לא היה מעורב בתאונת דרכים במהלך למעלה מ-27 השנים בהן נהג. המבקש זקוק לרישיון נהיגתו מאחר והינו היחיד בבית שיש לו רישיון נהיגה והוא אמור להיות זמין בשל מצבו הבריאותי הקשה וכן לכל ילדיו הקטינים.
לבקשה צורפו תצהיר המבקש ואישור מהמוסד לביטוח לאומי על אחוזי מוגבלות בניידות.
ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם שהמבקש זומן כדין, אך לא התייצב לדיון בעניינו. לפיכך, אין לו אלא להלין על עצמו.
דיון והכרעה
סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), קובע את אמות המידה המנחות את ביהמ"ש בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין. הסעיף קובע שני טעמים, שאינם מצטברים, המצדיקים ביטולו של פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם למשפטו או לחילופין גרימת עיוות דין לנאשם כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.
ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל נקבע כי: "בשלב זה ניצב המבקש לפתחו של בית המשפט כאשר מבוקשו הוא לקבל "כרטיס כניסה" לקיום חוזר של הליך שהתנהל לכאורה כדין והסתיים. על המבקש מוטל אפוא הנטל לשכנע את בית המשפט כי מתקיימים טעמים המצדיקים את הנעת גלגלי המערכת מחדש".
א. בחינת סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש
לטענת ב"כ המבקש כאמור, הסיבה לאי התייצבותו של המבקש לדיון נובעת מכך שלא קיבל הזמנה לדין. אולם, מעיון באישורי המסירה, עולה כי ההזמנה לדין ופסק הדין נשלחו לכתובתו של המבקש – אותה הכתובת שציין בתצהירו שצורף כתמיכה לבקשה דנן, וחזרו בציון "לא נדרש", כך שבהתאם לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי מתקיימת "חזקת המסירה", ועל המבקש הנטל להפריכה. בענייננו, המבקש לא הוכיח כי לא קיבל את ההזמנה לדין ואת פסק הדין מסיבות שאינן תלויות בו, ולפיכך החזקה לא נסתרה.
באשר לטענה המבקש בעניין בעיות בחלוקת הדואר ביישוב בו הוא מתגורר, סוגיה דומה נדונה ברע"פ 10319/07 פדידה נ' מדינת ישראל, שם דובר ברשות ערעור שהגיש המבקש בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדרו כאשר אחת מטענותיו הייתה שתיבות הדואר במושבו פרוצות וכי דברי דואר אינם מגיעים ליעדם, כב' השופט ס' ג'ובראן דחה את הטענה.
בהעדר סיבה לאי התייצבות המבקש לדיון בתיק זה ונוכח השיהוי בהגשת הבקשה, על בית המשפט לבחון אם ביטול פסק הדין דרוש כדי למנוע עיוות דין.