עמ"נ 60062-02-16,ק.נ. ואח' נ' מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה

1. ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 בערר (ת"א) 2359-15, (כב' הדיין דותן ברגמן) מתאריך 11.1.2016, ובו נדחה ערר המערערים, בני זוג נשואים, כנגד החלטות המשיב מהתאריכים 17.5.15 ו- 15.6.15, בהם הורה לבטל מעמדה של המערערת 1 בישראל (להלן: "המערערת") ולא לאפשר לה לשהות בישראל על אף היותה נשואה למערער 2 (להלן: "המערער") שהינו אזרח ישראלי. במסגרת פסק דינו הורה בית הדין למערערת לצאת את ישראל בתוך 90 ימים, אחרת ניתן יהיה לנקוט כנגדה באמצעי אכיפה.

רקע עובדתי

2. המערער אזרח ישראל יליד 1927. בתאריך 30.3.16 הלך המערער לבית עולמו במהלך ניהול תיק זה, והינו כבן 89. המערערת הינה אזרחית הפיליפינים ילידת 1976 (כיום כבת 40) השוהה בישראל משנת 1998 והחלה דרכה בישראל כעובדת סיעודית בשירותו של המערער. בשנת 1999 התגרש המערער מאשתו הגב' מ.ר. (להלן: "מ. "). לאחר מכן התפתחה בין המערערים מערכת יחסים זוגית והם נישאו בשנת 2001 בנישואים אזרחיים. סמוך לאחר הנישואים פנו בני הזוג למשרד הפנים להסדיר מעמד המערערת תוך הכרה בנישואים. מנהל האוכלוסין ערך למערערים שימוע במטרה להתרשם מכנות הקשר בניהם. לנוכח הקשיים שהתגלו לטעמו במהלך בדיקה זו קיבלה המערערת רישיון מסוג ב/1 (רישיון עבודה) שהוארך מספר פעמים.

3. בשנת 2005 ביקשו המערערים להעניק למערערת מעמד של קבע אך בקשתם נותרה ללא מענה. בשנת 2006 התגיירה המערערת במסגרת התנועה ליהדות מתקדמת ולאחר מכן הגישה מספר בקשות לבחינה מחודשת של מעמדה בישראל. שימוע נוסף שנערך למערערים לא הועיל, הבקשה להעניק למערערת מעמד של קבע לא התקבלה והרישיון מסוג ב/1 הוארך פעם נוספת.

4. בשנת 2007 עתרו בני הזוג לבג"צ (בג"צ 3437/07 נ. נ' שר הפנים (1.4.09) (להלן: "הבג"צ הראשון") בבקשה להעניק לעותרת אזרחות ישראלית או לחלופין מעמד של תושבת ארעית (אשרה מסוג א/5). לאחר דיון בעתירה קיבלה המדינה על עצמה לערוך בדיקה מעמיקה בסוגיה וערכה לבני הזוג שימוע נוסף. שימוע זה, כך נטען על ידי המשיבה, העלה קשיים בסוגיית כנות הקשר בין בני הזוג, יחד עם זאת ולפנים משורת הדין הביע המשיב נכונות להעניק למערערת אשרה מסוג א/5 ללא קשר להליך המדורג. העותרים קיבלו את ההצעה אך הביעו הסתייגות מהקביעה ולפיה המערערת אינה נכללת בהליך המדורג להענקת אזרחות. ביהמ"ש העליון דחה את העתירה לקבלת אזרחות, לאחר שמצא את החלטת המשיבים כזו שאינה חורגת ממתחם הסבירות. המערערת קיבלה אשרה מסוג א/5 ונותר עדיין פתח להערכה מחודשת של הנתונים וכנות הקשר בין המערערים בחלוף הזמן.

5. בתאריך 21.10.10 פנו המערערים אל המשיבה פעם נוספת בבקשה להעניק למערערת אזרחות. גם בקשה זו נענתה בשלילה. לפיכך, עתרו פעם נוספת לביהמ"ש העליון (בג"צ 5745/11 נ. נ' שר הפנים (11.10.11)), בבקשה להעניק למערערת אזרחות ישראלית לאור נישואיה למערער ונוכח חלוף הזמן וכאשר לטעמם כנות הקשר אינה מוטלת עוד בספק. ביהמ"ש העליון דחה את העתירה לנוכח קיומו של סעד חלופי בביהמ"ש לעניינים מנהליים.

6. בתאריך 14.11.11 הגישו המערערים השגה לוועדת ההשגה לזרים (השגה 646/11) וזאת לאחר שהמשיב, בהחלטתו מ- 28.2.11, החליט שלא להחיל על המערערים את ההליך המדורג לאחר שנה וחצי בהן שהתה המערערת באשרת א/5 מחוץ להליך זה. המשיב סבר פעם נוספת, כי לא הוכחה כנות הקשר שבין המערערים. במקביל, המשיב לא סתם את הגולל על בקשת המערערים והאריך את אשרת המערערת, תוך שהינו מבהיר כי בתום שנה ניתן יהיה להגיש בקשה מחודשת לפתיחת תיק על סמך נישואין.

השגה זו נדחתה בתאריך - 18.12.12. יו"ר ועדת ההשגה לזרים קבע, כי החלטת המשיב אינה חורגת ממתחם הסבירות וזאת לאחר שבחן השימועים הקודמים שנערכו למערערים ולא מצא פגם המצדיק התערבות בהחלטת המשיב שלא להחיל, במועד בו ניתנה, את ההליך המדורג על המערערים. יחד עם זאת, משחלפו להן קרוב לשנתיים, סברה ועדת ההשגה כי יש מקום לבצע שימוע נוסף בלב פתוח ונפש חפצה תוך בחינת קרבת הזוגיות בין הצדדים ותוך התחשבות בגילו של המערער באותה עת (85) וכן בחינת מערכת חייהם, היינו האם קשרו גורלם זה בזו ואם כך יימצא, תחל המערערת בתהליך המדורג בהתאם לנוהל האזרחות.

7. בתאריך 13.3.13 נערך למערערים שימוע נוסף לשם בחינת כנות הקשר וכניסת המערערת להליך המדורג. בתאריך 9.4.13 נדחתה בקשת המערערת למעמד במסגרת ההליך המדורג וזאת לאחר שהמשיב התרשם מהשימוע בשלילה וסבר שלא מדובר במערכת יחסים זוגית כי אם מדובר במערכת יחסים שבין מטפלת ומטופל.

8. המערערים הגישו ערר על החלטה זו בפני רשות האוכלוסין וההגירה בתאריך 29.5.13. בתאריך 26.12.13 התקיים ראיון נוסף לבני הזוג בבקשה להסדרת מעמד למערערת מסוג א/5 על סמך נישואיה למערער. ב- 3.11.14 נמסר לב"כ המערערים, כי הבקשה סורבה בהחלטת הועדה הלשכתית מ- 5.8.14 וזאת בעקבות הריאיון מ- 26.12.13. נקבע כי שוב התרשם המשיב באופן שלילי מכנות הקשר וכי ההתרשמות הינה שהקשר הינו קשר שמקורו ביחסי נוחות. המשיב נימק זאת בכך שלמבקשים אמנם חשבון בנק משותף אך גם חשבון בנק נפרד, המערער מקבל את כספי הפנסיה והמל"ל לחשבונו הפרטי ואילו המערערת מפקידה את משכורתה בחשבונה הפרטי. לחשבון המשותף מפקידה המערערת מדי פעם סכומי כסף לתשלום הוצאות הדירה. כך גם המערערת עובדת בטיפול בילדים אך לא ידעה מה גילם, תוך שציינה כי הם בני 9, 7 ו- 5 בעוד שבבדיקת רשות האוכלוסין התברר, כי הילדים הם בני 17, 20 ו- 22 ולכן לא ברור באלו ילדים הינה מטפלת. המערער מצדו מודע לכך שהמערערת עובדת בטיפול בילדים בשני בתים אך אינו יודע בכמה ילדים ובני כמה הם וגם אינו מעוניין לדעת. עוד ציין המשיב, כי גרושתו של מר ר.(מ. ) עמה הוא מצוי בקשר טלפוני לטענתו, מגיעה לבקרו בדירה המשותפת לבני הזוג, בעוד שהמערערת מציינת, כי הביקורים הינם לעיתים רחוקות. כמו כן הפנה המשיב לכך שכתובת גרושתו של מר ר.הינה כתובת המגורים בה מתגורר מר ר., וכי מבדיקת ביקורת הגבולות התברר שמר ר.וגרושתו יוצאים מישראל במועדים חופפים ולפיכך הבקשה נדחתה.