1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות שני כתבי אישום. בגדר כתב האישום בתיק 1694-03-12 הורשע הנאשם בעבירות של נהיגה בשכרות ובקלות ראש לאחר שנהג כשהוא שיכור (70 מ"ג אלכוהול לכל 100 מ"ל דם) ביום 21.1.12 מרחוב לה גארדיה בת"א לכיוון הצומת עם רחוב המעפילים, סטה שמאלה ופגע ברמזור על אי תנועה בנוי. כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכוש וכן נפגעה נכדתו של הנאשם, אז בת 7. בגדר כתב האישום בתיק 877-03-15 הורשע הנאשם בעבירות של נהיגה בשכרות ובקלות ראש ובעבירה של אי מסירת פרטים בתאונת "נזק בלבד". על פי עובדות כתב אישום זה, נהג הנאשם בחודש מרץ 2015 בשדרות הר ציון בת"א כאשר הוא שיכור וסטה עם רכבו ימינה ופגע ברכב מאזדה שהיה מימינו. כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכב המעורב. הנאשם עזב את המקום מבלי למסור לנהג המעורב את פרטיו וכאשר נדרש למסור דגימת דם לצורך בדיקת שכרות סירב, לאחר שמשמעות הדבר הוסברה לו.
הסדר הטיעון
2.ביום 17.1.16 הודה הנאשם בעבירות המיוחסות לו כאמור, בגדר הסדר טיעון. בהסדר סוכם כי הנאשם יפסל לצמיתות לנהיגה בכל סוגי כלי הרכב, תוטל עליו פסילה מותנית בת שנה למשך שלוש שנים (!!), מאסר מותנה בן 8 חודשים למשך 3 שנים וקנס. כמו כן, התביעה תורשה על פי ההסדר לטעון כי יש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בעבודות שירות בעוד שההגנה תורשה על פי ההסדר לטעון כי אין מקום להטיל רכיב של עבודות שירות.
טיעוני הצדדים
3.ב"כ המאשימה ציין בטיעוניו לעונש כי לנאשם הנוהג משנת 2005 עבירה קודמת של נהיגת רכב בשכרות משנת 2007. עוד נטען כי נוכח הישנות העבירה והעובדה כי הנאשם סיכן בהתנהגותו את עצמו, את ציבור המשתמשים בדרך ובאחד האירועים גם את שלומה ובטחונה של נכדתו בת ה- 7, כל אלה יש בהם ללמד על הצורך בהטלת ענישה ממשית ומרתיעה על פי הסדר הטיעון.
ב"כ הנאשם טוען כי נוכח נסיבותיו האישיות, המשפחתיות והרפואיות של הנאשם ובשים לב לכך שהנאשם נפסל על פי ההסדר לצמיתות, אין מקום להטיל עליו עונש של עבודות שירות וזאת משעה שמסוכנותו של הנאשם ממוקדת בנהיגה ומסוכנות זו מאוינת בעצם פסילת הנאשם לנהיגה.
תסקיר שירות המבחן
4.ב"כ הנאשם הפנה בטיעוניו לתסקיר שירות המבחן שהוגש בתיק 1694-03-12 ביום 6.7.14. תסקיר זה שולל אמנם התמכרות לאלכוהול אולם נוכח גורמים שונים שפורטו בתסקיר, התרשם שירות המבחן מקושי של הנאשם לבחון את התנהגותו ואת הסיכון שעמד בצידה, לעצמו ולסביבה. שירות המבחן התרשם גם משינוי ראשוני בעמדותיו של הנאשם ביחס לביצוע העבירה.
דיון והכרעה
5.לצורך קביעת עונשו של הנאשם בהתאם להסדר, יש לבחון תחילה את מתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם ולבחון אם טווח הענישה שסוכם בהסדר תואם את מתחם הענישה שנקבע. לאחר מכן, יש מקום לקבוע את עונשו של הנאשם בגדר המתחם על פי השיקולים הצריכים לעניין.
עבירת השכרות – מתחם העונש ההולם
6.דומה כי עבירת השכרות היא מהחמורות שפקודת התעבורה. מטרת העבירה היא למנוע פגיעה בשלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך מפני פגיעתו הרעה של מי ששתה לשוכרה המתבטאת בפגיעה " ביכולתו המנטאלית של השיכור: היא מערפלת את הכרתו ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות, ובדרך זו שוללת ממנו את היכולת לקיים שיקול-דעת ראציונאלי ולכוון את התנהגותו על פיו" (ע"פ 5002/94 ירמיהו בן איסק נ' מדינת ישראל, פ''ד מט(4) 151 ( 1995)). על כן, לא בכדי נקבע לעבירה זו עונש מינימום של פסילת בת שנתיים ימים. מדיניות הענישה בעבירה זו היא ללא ספק מדיניות של החמרה. כך נפסק כי "..הנהיגה בשכרות היא מן הרעות החולות שבכביש, שסכנתן בצדן ועלולות לגרום לאסונות, בחינת 'מכונת מוות נעה'. ההחמרה היא גישת המחוקק, וסטייה ממנה היא חריג, והמחמיר אינו מפסיד" (רע"פ 3638/12 קרין ווקנין נ' מדינת ישראל (6.6.12)). הפסיקה מתחה קו ישיר בין עבירה זו לבין תאונות הדרכים שהפכו למרבה הצער לחזון נפרץ וכך נקבע לעניין זה כי "נהיגה בשכרות הינה אחד מן הגורמים המרכזיים לגרימתן של תאונות דרכים אשר נהפכו בשנים האחרונות ל"מכת מדינה" המסכנת את שלום הציבור ופוגעת בביטחונו. לפיכך, מדיניות הענישה בעבירות אלה מחייבת את בית המשפט לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים" ( רע"פ 861/13 קאייס אחמד נ' מדינת ישראל ( לא פורסם)). כמו כן, ולעניין קיומו של רכיב מאסר מותנה לעבירה של נהיגה בשכרות – ולו כעבירה ראשונה – נקבע כי "השאלה אם לשלוח אדם למאסר בעבודות שירות או למאסר בפועל, תיבחן בין היתר על רקע כמות האלכוהול שנמצאה בגופו, עברו התעבורתי, נסיבות ביצוע העבירה, מצבו המשפחתי, ומצבו הבריאותי, אך אין מקום שלא ייגזר עונש שרכיב מאסר מצוי בו" ( . עפ"ת 59659-07-14 מרדושי נ' מדינת ישראל; אושר ברע"פ 8261/14 אלחרר מרדושי נ' מדינת ישראל ( 8.12.14). עוד יש לציין כי חומרה יתרה נודעת לעבירות שכרות שהסתיימו בגרימת נזק, ולו גם נזק לרכוש. כך, למשל, במקרה של מי שהורשע 4 פעמים בגרם ת"ד ועבירה שנייה של נהיגת רכב בשכרות, אושר עונש הכולל, בין היתר, פסילה בפועל של 36 חודשים ומאסר בעבודות שירות של 3 חודשים. באותו מקרה, ראוי לציין, היה מדובר בנאשם מבוגר שלו נסיבות אישיות לא פשוטות (עפ"ת (ת"א) 21012-02-14 יעקב יצחקי נ' מדינת ישראל (20/02/2014)). כן אושר עונש הכולל 12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, פסילת רישיון לשש שנים, פסילת רישיון על תנאי למשך 12 חודשים, וקנס כספי בסך 5,000 ₪ למי שנהג בשכרות, לא שמר מרחק מספיק מרכב סמוך ופגע בו ולאחר מכן עזב את מקום האירוע מבלי להותיר פרטים, המשיך בנסיעה ופגע בקיר בטון (רע"פ 782/14 אלמלח זקי נ' מדינת ישראל). באותו מקרה היה מדובר במי שיו לו נסיבות אישיות קשות שהביאו את שירות המבחן לבוא בהמלצה לא להטיל עונש מאסר ומנגד, עמד לחובתו עבר תעבורתי מכביד.
7.עיינתי באסופת הפסיקה שהציגה לי ההגנה. פסיקה זו של בית משפט השלום לתעבורה אינה מהווה הלכה מחייבת או מנחה, מה עוד שאת רוב, אם לא כל, הפסיקה שהוצגה ניתן לאבחן בבירור מנסיבות המקרה שלפני.
אירוע אחד או מספר אירועים
8.סעיף 40יג לחוק העונשין קובע כי מקום בו מדובר במספר עבירות המהוות "אירוע אחד" יש לקבוע את מתחם הענישה לכל העבירות שבוצעו בגדר "אותו אירוע". לעומת זאת, אם מדובר בעבירות שבוצעו בגדר מספר אירועים, יש לקבוע מתחם עונש הולם לכל אירוע. לאחר מכן, ייגזר הדין לכל אירוע בנפרד או עונש כולל לכל האירועים. בע"פ 4910/13 אחמד בני ג'אבר נ' מדינת ישראל ( 29.10.14) נקבע כי ההבחנה בין "אירוע אחד" למספר אירועים יש לבחון אם ניתן להפריד באופן ברור בין זמני ומקום ביצוע העבירות או שמא מדובר במכלול פעולות המאופיינות במחשבה פלילית אחת ובתכנון פלילי אחד. במקרה שלפנינו, מדובר בשני אירועים תאונתיים במסגרתם נהג הנאשם כשהוא שיכור. שני האירועים היו אמנם בעיר ת"א אולם במקומות שונים ובזמנים שונים. אין כל אינדיקציה לכך כי מדובר באירוע אחד ועל יש לקבוע כי מדובר בשני אירועים. בהתאם, אקבע עונש כולל לשני האירועים.
מתחם העונש הכולל לאירועים
9.נוכח כל האמור, נראה כי העונש ההולם לאירועים נע בין פסילה הנעה בין 36 חודשים, פסילה על תנאי, קנס ומאסר על תנאי, בקצהו התחתון של המתחם, לבין פסילה של 4 שנים, פסילה על תנאי, קנס, מאסר על תנאי ומאסר בפועל עד 12 חודשים.
עונשו של הנאשם בגדר המתחם