ת"ת
בית משפט השלום באר שבע
|
638-07-15
15/05/2016
|
בפני הרשמת הבכירה:
ליאורה וינשטיין
|
| - נגד - |
תובעים:
בנק הפועלים בע"מ
|
נתבעים:
ויקטוריה קיימז
|
| החלטה |
ראשית הנני מתנצלת בפני הצדדים על כך שעקב תקלה ניתנה החלטתי באיחור רב.
בפני בקשת רשות להתגונן.
הנתבעת, שהגישה את ההתנגדות בשעה שלא היתה מיוצגת, טענה בכותרת לבקשתה כי אין לה אפשרות לשלם את החוב היות ויש לה חובות משלה, היא אם חד-הורית ל-3 ילדים ואינה עובדת. טענות אלה מקומן יכירן בלשכת ההוצאה לפועל ואין הן מהוות טענות הגנה בפני תביעה בסכום קצוב.
בדיקה בעמוד נוסף של הבקשה מעלה כי הנתבעת טוענת שחתמה כערבה לפי בקשת חברה שבקשה ממנה לעשות טובה ולחתום לחברים שלה. הנתבעת אפילו לא ידעה את שם החברים.
לדברי הנתבעת עבדו החברים באותה שעה בבית חולים סורוקה והיו להם משכורות טובות. משום כך לא חששה לערוב לחובם.
התובעת, בנק, הגישה נגד הנתבעת תביעה בסך 37,811 ₪. לטענתה, בכתב התביעה, הוצא נגד כל אחד מהחייבים העיקריים צו כינוס ומשכך תבעה את הנתבעת במחצית מהחוב.
לכתב התביעה צרפה התובעת "כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה" מיום 25.11.10 ופירוט יתרת הלוואה לערב יחיד/מוגן מתאריך 20.3.15.
התובעת לא צרפה לכתב תביעתה את המסמך "גילוי מידע לערב" אך הציגה אותו במהלך הדיון בבקשת רשות להתגונן.
אותה שעה כבר היתה הנתבעת מיוצגת ובא כוחה טען טענות שלא הופיעו בהתנגדות. בין השאר נטען כי הנתבעת קבלה מכתב התראה רק כשנתיים וחצי לאחר שהוגש כתב התביעה נגד החייבים העיקריים. טענה נוספת שטען היתה כי בשעת החתמתה על כתב הערבות כבר היו לה שני תיקים בהוצאה לפועל. הוא טוען כי למרות העובדה כי אינה שולטת בשפה ואינה בקיאה בנושא החתימו אותה על כתב הערבות בלי שהסבירו לה על מה היא חותמת ומה המשמעות של חתימה על מסמך כזה.
מוכרת התופעה שבה בחבורה של מכרים, חבר חותם לחבר ולהיפך, כשכל מעייניהם של החותמים והנחתמים הם להשיג הלוואות, כל אחד לעצמו, ולשפר את רמת חייהם. אנשים אלה לא מודעים להשלכות העומק של מעשיהם ומתייחסים לחתימה כעוד אבן נגף בהליך הביורוקרטי, העומד בפניהם, בדרך להשגת ההלוואה הנכספת.
כשפשתה תופעה זו בשנות השמונים בנושא משכנתאות למימון דירות, וכאשר כל לווה הביא 5 ערבים - שנתבעו לאחר מכן ביחד ולחוד בעוד הלווה ממשיך לגור בדירתו - התערב המחוקק ושם קץ לתופעה.
אך עם כל ההתערבות וכל הרצון לפקח ולנהוג באזרחים הללו, שחלקם הגדול עלה מארצות אחרות לא מזמן, מנהג אח גדול ובוגר, קצרה ידו של המחוקק/הרגולטור ממניעת המצב המתואר לעיל לחלוטין.
למעשה ספק אם הממשלה היתה מעודדת מצב בו למעשה היה נמנע מאנשים (במצבם של החייבים העיקריים) לקחת הלוואות כליל – ע"י אזהרת הערבים הפוטנציאלים והעמדתם על השלכות המעשה, דבר שהיה עלול לבלום את הצמיחה. מאידך מתפתחת לה מעין תופעת "פירמידה" שבסופו של דבר נחשפת במלוא מערומיה כשהשמיכה הקצרה, האמורה לכסות את כל הלוקחים במעשה זה חלק, נמתחת לכל הכיוונים ונקרעת.
ב"כ התובעת טוען כי הנתבעת - בהיכנסה לבנק, יודעת לשם מה באה ומודעת לכך שתפקידו של ערב הוא לשלם את החוב כשהחייב לא עומד בתשלומיו.
בתא 3079/00 (בנק המזרחי המאוחד נ. צול ואח') נפסק מפי כב' השופט גייפמן, בעניין
דומה, כדלקמן :
ראשית, הבנק כפוף לחובות גילוי מוגברות, לאור מעמדו המיוחד בחיי הכלכלה והמסחר, ועליו לגלות כל פרט בעל חשיבות לשירות שניתן ולסיכונים הכרוכים בו [ראו ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ציגלר, פ"ד מט(1)369; ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573; ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 150].