ת"צ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
58064-12-12
05/05/2016
|
בפני סגן הנשיאה:
יצחק ענבר
|
| - נגד - |
המבקשים:
1. רונית כהן
2. מיכל בן יוסף
3. יצחק בן יוסף
עו"ד גלעד מרקמן ודוד שוורצבאום
|
המשיבות:
1. FACEBOOK
2. INC FACEBOOK IRELAND LTD
עו"ד יעקב שרביט ושי כגן
|
| פסק דין |
1.לפני בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, בהתאם לסעיפים 19-18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן - חוק תובענות ייצוגיות).
2.המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות, ובה טענו כי המשיבות שולחות מסרונים והודעות דוא"ל, לרבות תזכורות, המהוות הזמנה להצטרף לרשת החברתית פייסבוק (להלן – ההזמנות) וכוללות "דבר פרסומת" כמשמעו בסעיף 30א לחוק התקשורת(בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן – חוק התקשורת), ללא שנמעני ההזמנות נתנו את הסכמתם לדבר. כך, למשל, המבקשת 1 קיבלה לטלפון הנייד שלה מסרון בנוסח: "לחץ/י כדי לראות את התמונות של galia בפייסבוק: http://fb.me/8Btld7nSwyyWIi השב/השיבי 'stop' כדי להפסיק לקבל הודעות טקסט מפייסבוק". המבקשת 2, למשל, קיבלה לכתובת הדוא"ל שלה הודעה בנוסח:
"עיין בתמונות של Amos בפייסבוק.
אם תירשם/י לפייסבוק, תוכל/י לשמור על קשר עם חברים על-ידי צפייה בתמונות ובסרטונים שלהם, מעקב אחר עדכוני הסטטוס שלהם, החלפת הודעות ועוד.
הצטרף אל amos בפייסבוק.
הודעה זו נשלחה אל .... אם אינך מעוניין/ת לקבל הודעות דוא"ל אלה מפייסבוק בעתיד .... אנא unsubscribe.
...."
לטענת המבקשים המשיבות הגיעו אל פרטי הקשר של הנמענים באמצעות מחשביהם של משתמשי פייסבוק או מכשירי טלפון סלולרי שלהם, בהם הותקנה אפליקציית פייסבוק, וזאת ללא רשות או הסכמה. כן טענו המבקשים כי המשיבות יצרו כלפי מקבלי ההזמנות מצג שווא לפיו מי שלוחץ על קישור שצורף להן יזכה לצפות בתמונות של האדם שממנו כביכול נשלחו ההזמנות, וזאת אף שלחיצה על הקישור לא הובילה ישירות לצפייה בתמונות כי אם לדף שמציע לאותו אדם להירשם לפייסבוק או לקשר את מספר הטלפון או כתובת הדוא"ל שלו לחשבון פייסבוק קיים שלו. כן נטען כי המשיבות הטעו את מקבלי ההזמנות לסבור כי אלו נשלחו על ידי האדם ששמו מופיע בגוף ההזמנה, וכי אין מדובר ב"דבר פרסומת". התנהלותן המתוארת של המשיבות עולה, טענת המבקשים, כדי הפרת חובה חקוקה (סעיף 30א לחוק התקשורת), הטעיה (סעיפים 2 ו-7 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981), פגיעה בפרטיות באמצעות דיוור ישיר לכלולים במאגר מידע בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.
3.ביום 20.7.2015, הגישו המשיבות תגובה לבקשת האישור במסגרתה הכחישו את כל הנטען בבקשת האישור. בין היתר, טענו המשיבות, כי הן לא שלפו נתונים אודות אנשים מטלפונים סלולאריים של משתמשי פייסבוק ולא שלחו מסרונים והודעות דוא"ל, לא "באופן אוטומטי" כנטען על ידי המבקשים ולא בכלל. לטענת המשיבות ההודעות נושא בקשת האישור לא נשלחו כלל על ידיהן, כי אם על ידי משתמשי פייסבוק עצמם ששלחו אותן למכריהם כדי להזמינם להצטרף אליהם כ"חברים" ברשת החברתית פייסבוק, וזאת באמצעות כלי "מאתר החברים" שבאפליקציה. כלי זה מאפשר למשתמש "לייבא" את פרטי ההתקשרות של אנשי הקשר שלו מחשבונות הדוא"ל שלו או ממכשירו הנייד כדי שיוכל לאתר חברים בפייסבוק ולהזמין אחרים שאינם משתמשי פייסבוק להצטרף אליו לרשת החברתית. הנמענים שקיבלו את ההזמנות הנדונות נכללו ברשימת אנשי הקשר של המשתמשים שביצעו מצידם שורה של פעולות אקטיביות על מנת לשלוח את ההזמנות הללו. כמו כן נטען כי לאחר "ייבוא" אנשי הקשר ניתן לערוך את הרשימה בכל שלב, לרבות הסרת אנשי קשר או מחיקת הרשימה כולה. המשיבות ציינו כי סעיף 30א לחוק התקשורת אינו חל ולא נועד לחול על ההזמנות הנדונות, שכן לא פייסבוק היא שמחליטה לשלוח אותן לנמענים; הזמנה זו נשלחת בחינם וגם ההצטרפות לרשת החברתית הינה חינמית; גם ככל שייקבע כי המשיבות הן ששולחות את ההזמנות הנ"ל הרי שסעיף זה אינו חל הואיל והן חברות זרות ומכאן שההזמנות נשלחו מחוץ לישראל. הואיל והשימוש ברשת החברתית הינו חינמי גם העילות מכוח חוק הגנת הצרכן אינן חלות באשר אין מדובר בעסקה למכירת מוצר או שירות. המשיבות לא הטעו את הנמענים שכן לאחר הצטרפות לרשת החברתית אכן יכולים היו לצפות בתמונות וסרטונים של השולח. מכל מקום פייסבוק אינה "עוסק" ככל שעסקינן בנמעני ההזמנות, ולכן לא ניתן להגיש נגדה תובענה ייצוגיות מכוח פרט 1 לתוספת השנייה. המשיבות הוסיפו כי ההזמנות אינן מהוות "דיוור ישיר" כמשמעו בחוק הגנת הפרטיות, שכן הן לא עושות שימוש במאגר מידע ומי ששולח, כאמור, את ההזמנות הוא משתמש הפייסבוק ש"מייבא" את רשימת אנשי הקשר שלו; מכל מקום, ככל שהיה מאגר מידע כזה הרי שהוא נוהל מחוץ לישראל וחוק הגנת הפרטיות אינו חל עליו. לבסוף ציינו המשיבות כי תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית אינם מתקיימים בענייננו, כי לא נגרם לנמענים נזק כלשהו וכי יהיה צורך בבירור פרטני ביחס לכל אחד ממקבלי ההזמנות.
4.ביום 17.6.2014 התקיים דיון מקדמי בבקשת האישור במסגרתו התבקשו הצדדים להתייחס לשאלה: האם מטרת ההזמנות הנה "לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת"; כן לובן אופן בחירת נמעני ההזמנות מתוך רשימת אנשי הקשר של המשתמשים – קרי: ברירת המחדל ולפיה ההזמנות תישלחנה לכל אנשי הקשר, והעובדה כי כדי לערוך את הרשימה יש לבצע מספר פעולות; בנוסף, נדונה לשון ההזמנות המזמינה, לפי נוסחה, את הנמענים לצפות בתמונות של המשתמש להבדיל מהזמנה להצטרף לרשת החברתית. בסיום הדיון הוצע לצדדים לנסות ולהגיע להסדר מוסכם.
5.הצדדים קיימו הליך גישור לפני כב' השופט (בדימוס), ד"ר ע' בנימיני, וביום 16.8.2015 חתמו על הסדר פשרה הכולל, כפי שיפורט להלן, הן הסדרה עתידית הן פיצוי כספי ביחס לעבר. במסגרת ההסדר התחייבו המשיבות כי ימשיכו ויאפשרו למשתמשים לערוך את רשימת אנשי הקשר מתוך האפליקציה לטלפונים ניידים, לרבות מחיקה או הוספה של אנשי קשר או מחיקת הרשימה כולה כליל, וזאת במענה לטענות המבקשים כי האפליקציה הנ"ל לא איפשרה זאת. כן התחייבו כי בתוך 60 ימים ממועד מתן פסה"ד יהיה פתרון הנדסי למשתמשי הפייסבוק הישראלים ("משתמש פייסבוק ישראלי" - מי שכתובת ה-IP שלו בישראל) באמצעותו יוכלו לבחור באופן פרטני למי מבין רשימת אנשי הקשר שלהם ברצונם לשלוח את ההזמנות, וזאת הן בעת משלוח מאתר אינטרנט הן בעת משלוח מהאפליקציה. המשיבות רשאיות להעמיד למשתמש גם את האפשרות לשלוח את ההזמנות לכל רשימת אנשי הקשר. המשיבות התחייבו כי מספר התזכורות להזמנה של משתמש בודד לא יעלה על שלוש בנוסף להזמנה הנשלחת מיידית. כן התחייבו כי למשתמש השולח את ההזמנה באמצעות דוא"ל תישמר אפשרות להוסיף מלל חופשי להזמנה. המשיבות הוסיפו והתחייבו כי נוסח ההזמנות שיישלחו על ידי משתמשי פייסבוק ישראלים לאנשי קשר בישראל (מי שמס' הנייד שלהם מתחיל ב- 972+; מי שכתובת הדוא"ל שלהם מסתיימת ב- "il") ישונה כך שיובהר כי מדובר בהזמנה להצטרף כחבר של המשתמש ברשת החברתית, ולצד זה יופיעו יתרונות ההצטרפות לפייסבוק.