ת"א 1720-05-14 כ' נ' "הפול" - המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ

מונחת לפניי בקשתו של הנתבע לאסור על הצגת מסמך בפני המומחה שמונה על ידי בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה.

ביום 18.1.14 היה התובע מעורב בתאונת דרכים שכתוצאה ממנה הוא נפגע בעיקר בכפות רגליו. הצדדים הסכימו על מינויו של פרופ' מושיוב כמומחה בתחום האורתופדיה, וחוות דעתו ניתנה ביום 9.11.15. התובע ביקש למנות מומחה גם בתחום הפסיכיאטריה. במסגרת הבקשה שהוגשה בעניין זה נטען, כי מאז התאונה "מצוי התובע בטראומה נפשית קשה מאוד, והינו סובל מחרדות, פחדים וסיוטים, קשיי שינה, ירידה בתיאבון, דיכאון, חרדות ועוד, והוא טופל, ועדיין מטופל [ההדגשה במקור], בין היתר על ידי עו"ס ורד נוריאל-פורת המתמחה בטיפול בטראומה". את בקשתו ביסס התובע על מכתבה מיום של 2.12.15 של עו"ס נוריאל-פורת שבו התייחסה למפגשים טיפוליים שקיימה עם התובע, ולמצבו.

בהחלטתי מיום 4.2.16 נעתרתי לבקשת התובע והוריתי על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה בעניינו.

בבקשה המונחת לפניי טוען הנתבע, כי אין לאפשר את הצגת המכתב הנ"ל של עו"ס נוריאל-פורת בפני המומחה שמונה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, וזאת בטענה שמדובר במסמך שהוא בבחינת "חוות דעת פרטית ומוזמנת מטעם התובע" (סעיף 1 לבקשה). התובע מתנגד לבקשה וטוען, כי מדובר במסמך המסכם את הטיפולים שקיבל התובע על ידי עו"ס נוריאל-פורת, אשר אין כל מניעה להמציאו למומחה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמך שבמחלוקת, אני סבור שדין הבקשה להידחות. כידוע, גישת הפסיקה בכל הנוגע להצגת מסמכים למומחה מטעם בית המשפט הינה מקלה באופן יחסי. הדברים נכונים במיוחד כאשר מדובר בתחום הנפשי, וזאת על רקע ייחודיותו של תחום רפואה זה. אפנה בהקשר זה לדברים שנאמרו על ידי כב' השופט צ' זילברטל ברע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (מיום 30.5.12, פסקה 10):

"הגישה הליברלית והמגמה להקל עם התובע בכל הנוגע לדרישות בהן עליו לעמוד לצורך מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, מוצאת ביטוי גם באופן שבו פירש בית משפט זה את האמור בתקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: התקנות) ... במספר החלטות נפסק, כי יש לפרש את התקנה הנ"ל פירוש מרחיב ביחס לסוג המסמכים אשר עשויים להוות תשתית להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט. במילים אחרות: יש ליתן למונח "מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי" פירוש מרחיב, כמו גם למונח "טיפול רפואי" (ראו: רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור, פ"ד מט(4) 865 (1995); רע"א 9477/04 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' עבאדין ([פורסם בנבו], 28.11.2004); רע"א 2339/96 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' דלל פ"ד נ(4) 529, 532 (1996)) ...

אני סבור שאין להרחיב את משמעות המונח "חוות דעת" אל מעבר למסמכים שמתקיימים בהם סממנים מובהקים של חוות דעת, כגון: הערכת שיעור הנכות הצמיתה, הערכת סיכויי ההחלמה או ההחמרה בעתיד (י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, (מהדורה שניה, תש"ן), עמ' 279, ס' 439). כידוע, קו הגבול שבין חוות דעת לבין מסמך רפואי אחר אינו תמיד ברור, אך כיוון שהחשש העיקרי הוא שיהיה במסמך כדי להשפיע על עצמאות שיקול דעתו של המומחה שימונה, יש להגדיר כ"חוות דעת" רק מסמך שאכן יוצר חשש כאמור."

דברים אלה מקובלים גם עליי. בסיכומו של דבר, אני סבור שאין למצוא במכתבה של עו"ס נוריאל-פורת "סממנים מובהקים" של חוות דעת, ואין לומר כי קיים חשש בענייננו שיהיה במכתב זה כדי להשפיע על עצמאות שיקול דעתו של המומחה שמונה בתחום הפסיכיאטריה.

סיכומו של דבר. הבקשה נדחית. אין מניעה להמציא את מכתבה הנ"ל של גב' נוריאל-פורת אל המומחה בתחום הפסיכיאטריה.

ניתנה היום, ג' בניסן, 11 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.