עמ"נ 37924-09-15

בפני בקשה לרשות ערעור על פי סעיף 13לא(ב) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952 על החלטת בית הדין לעררים מיום 10.9.15 בתיק ערר (ב"ש 3361/15), שניתנה על ידי כב' הדיין, מיכאל זילברשמיד, בה דחה בקשת המבקש להשהות את הוראת השהייה, שהוצאה נגדו על ידי המשיב.

יצויין כבר עתה, כי בקשת רשות הערעור הינה כללית ביותר ואין בה כל התייחסות ספציפית למבקש עצמו.

ככל שצלח בידי להבין מתוך שלל הטענות, שתי טענות עיקריות למבקש. האחת, שהוראת השהייה הוצאה שלא כדין ובניגוד לפסק דינו של בית הדין לעררים בתל-אביב, שניתן בערר 2674/15 ועלכן מדובר בבזיון בית הדין והטענה הנוספת שהוראת השהייה אינה חוקתית ופוגעת בזכויות יסוד חוקתיות של המבקש, כמו גם בחירותו.

המבקש, נתין אריתריאה, יליד 1974, הסתנן לישראל על פי הצהרתו ביום 5.5.10. ביום 2.8.15, הוצאה כנגד העורר הוראת שהייה, לאחר שימוע שנערך לו ונדרש להתייצב במרכז שהייה עד ליום 19.8.15. ביום 24.8.15, לאחר מתן פסק הדין בבג"צ 8665/14 טשומה נדסטה ואח' נ' הכנסת ואח' (פורסם 11.8.15) הודיע המשיב לבית הדין לעררים בתל-אביב בערר 2674/15 כי הוראת השהייה בעניינו מבוטלת וכי הוא יוזמן לשימוע חדש. בעקבות השימוע החדש הוצאה הוראת שהייה כנגד המבקש המהווה את הבסיס, לבקשה זו.

בית הדין לעררים, כב' הדיין מיכאל זילברשמיד, בהחלטה מנומקת ומפורטת קבע, כי דין הבקשה להידחות נוכח עשיית דין עצמי לכאורה של המבקש, וכי סיכויי הערר אינם גבוהים, כיוון המבקש אינו מכחיש כי הוא עונה לקריטריונים להשמתו בחולות, וכי עיקר טענותיו הן כלליות, שענינן, היותו מבקש מקלט, שאין בהן כדי להצדיק מתן צו ארעי, שעה שטענות עקרוניות אלה, נדחו על ידי בית המשפט העליון בבג"צ טשומה הנ"ל.

עוד קבע כב' הדיין, כי לא שוכנע שדחיית הבקשה עלולה לגרום נזק חמור שאינו בר תיקון, שהיא תנאי להשהיית ההחלטה על פי תקנה 13 לתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמנהל בבתי הדין לעררים) תשע"ד-2014. כמו כן, גם לא הוברר כי אי מתן הצו יסכל את בירור הערר, כיוון שהשהייה בחולות הינה בלתי הפיכה וניתן להשיב המצב לקדמותו.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, בתגובת המשיבה, לא מצאתי כי יש להיעתר לבקשה. הטענה בדבר היות ההחלטה בביה"ד לעררים בתל אביב החלטה חלוטה, שלא ניתן לסטות ממנה אין לה בסיס, שכן עם ביטול הוראת השהיה הראשונה הובהר מיד שהמבקש יזומן לשימוע חוזר.

באשר לטענה העקרונית של אי חוקיות ההשמה בחולות - בית המשפט העליון בבג"צ טשומה דחה הטענה בדבר אי חוקיות ההסדרים שבחוק ומשעה שהמבקש עונה על הקריטריונים שנקבעו להשמה בחולות ולא נטען שלא כך הדבר, יש בכך כדי להשמיט את הבסיס לבקשה.

נוכח העובדה שלא הונחה תשתית ראייתית - ולו כהוא זה - להבדיל מטענה כללית - של נזק שעשוי להיגרם למבקש, נזק שאינו בר תיקון, כתוצאה מהשמתו בחולות, לא מצאתי, כי נפל פגם בהחלטת בית הדין לעררים, שלא ליתן צו ביניים כנגד השמתו של המשיב בחולות

הבקשה נדחית.