ת"ק 891-07-15 שריר נ' חדד- טופ גיר מכון לגירים

התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה על סך 24,550 ₪.

לטענת התובע, עקב תקלה ברכבו (להלן: "הרכב"), העביר אותו באמצעות גרר למוסך פז'ו בב"ש, שם אובחנה התקלה כתקלת גיר שמחייבת שיפוץ כללי של הגיר.

הרכב הועבר למוסך של הנתבע ביום 13.1.2015. כעבור 9 ימים הוחזר לו הרכב והובטח לו כי יש תקופת אחריות על הגיר של 6 חודשים. עבור הטיפול ברכב שילם התובע לנתבעת 8,000 ₪.

לטענת התובע, ביום 5.2.2015 נתקע הגיר, לדבריו שבק חיים. לטענת התובע, הוא שוחח עם בעל המוסך שדרש שהתובע יגרור את הרכב למוסך על חשבונו של התובע. הרכב הובא למוסך כשבעל המוסך טען כי מדובר בתקלה פשוטה, אך הרכב הוחזר לתובע רק 14 יום לאחר מכן.

לאחר שהוחזר לו הרכב, שוב ניתקע בדרך בין עירונית. שוב התקשר התובע לבעל המוסך וגרר על חשבונו את הרכב למוסך של הנתבע. הפעם לדבריו, היה הרכב במוסך חודש ימים ושוב לאחר שקיבל אותו, בחודש מאי 2015, הרכב נתקע ונגרר למוסך. התובע קיבל את הרכב וביום 29.5.2015 שוב נתקע הרכב, תוקן תוך מספר שעות בודדות והתובע נסע עם הרכב ושוב הרכב נתקע. לטענת התובע, בסופו של דבר תיקן פעם נוספת את הרכב בתמורה ל- 4,000 ₪ והחליף את הרכב.

אשר על כן, הוא תובע את הנתבע בגין ההוצאות שנגרמו לו על תיקון הרכב, גרירת הרכב מספר פעמים, מוניות ועגמת נפש – סך הכל 24,550 ₪.

הנתבע בכתב ההגנה ציין כי אכן ביום 13.1.2015 התקשר התובע לנתבעת לברר עלות של שיפוץ גיר לרכב מסוג טויוטה. לדברי הנתבע, הוסבר לתובע כי מדובר ברכב מיובא וישנם חלקים שצריך להזמין דרך דואר אוויר, דבר שלוקח כ- 30 יום. לדברי הנתבע, הרכב היה במוסך מורשה לרכבי טויוטה ולא כפי שצוין בכתב התביעה, מוסך פז'ו. הרכב נגרר למוסך "טופ גיר" על ידי הנתבע. נאמר לתובע ששיפוץ הגיר בעלות של 6,000 ₪ לא כולל פירוק והרכבה של הגיר, לא כולל שמן גיר ולא כולל מע"מ. עוד מצוין כי נאמר לתובע כי מדובר בגיר בעייתי.

בסופו של דבר שילם התובע 8,000 ₪ עבור השיפוץ, כאשר לטענת הנתבע, זה סכום שנמוך ב- 50% מהערך הריאלי של התיקון.

עוד לטענת הנתבע, ביום 5.2.2015 נכנס הרכב למוסך כאשר הבעיה הייתה שהרכב "אינו סוחב" ואז נמצאה תקלה במערכת הפיקוד של הגיר ולצורך החלפת מערכת הפיקוד, נדרשים 14 יום.

ביום 25.2.2015 הובא הרכב למוסך של הנתבע כדי להרכיב את מערכת הפיקוד. מציין הנתבע כי בכל אותן פעמים שהתובע הגיע למוסך, נמסר לו במפורש כי כדאי שייקח את רכבו ויחזור רק כאשר החלק יגיע. לא רק זאת, לאחר שהתברר כי הגיר "לא סוחב" הסכים הנתבע להחזיר לתובע את כספו, אך הוא התעקש כי הרכב יתוקן עם גיר מיובא. בסופו של דבר, לטענת הנתבע, תוקן הרכב והתובע היה מרוצה ורק לאחר שבסופו של דבר החליף את רכבו ברכב אחר, תבע את הנתבע בגין ההוצאות שנגרמו לו, כשהוא דורש הוצאות גרירה, מוניות וכל ההוצאות שנגרמו לו. על כן מבקש הנתבע לדחות את התביעה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים, מצאתי לנכון לציין כי בתחילת הדיון פניתי בשאלה לתובע, הכיצד יתכן שחרף העובדה שלטענתו לא היה מרוצה מהטיפול שהנתבע ביצע ברכב שלו, חזר פעם אחר פעם והכניס את הרכב לטיפול אצל אותו נתבע. התובע השיב כי התלבט אם לקחת את הרכב בגרירה לחולון, אך בסופו של דבר נמלך בדעתו והכניס את הרכב למוסך של הנתבע, שהבטיח לו פעם אחר פעם כי יטפל בבעיה.

עוד ציין התובע כי ציפה מהנתבע שיגיד לו כי אינו מסוגל לטפל ברכב ושלא ייקח את הרכב לטיפולו.

בעניין זה ציין הנתבע במפורש גם בכתב ההגנה וגם בבית המשפט, כי כאשר הרכב נכנס בפעם השניה לטיפול ונמצאה תקלה במערכת הפיקוד וגם הוסבר לתובע שקשה לטפל ברכב הוא הציע לתובע להחזיר לו את כספו ולא לטפל ברכב, אך לדבריו התובע עמד על כך שהרכב ימשיך להיות מטופל על ידי הנתבע.