ת"ק 908-06-15 הידרו נ' מדינת ישראל

לפניי תביעה לפיצוי בסך של 12,000 ש"ח שעילתה איומים, שימוש לרעה בתפקיד, רשלנות, חדירה לא חוקית לרשות הפרט, הסגת גבול והתחזות.

התביעה

1.בכתב התביעה נטען כי ביום 9.3.2015 שהה התובע בחצר האחורית של ביתו, התחומה בגדר. לפתע פנה אליו אדם ששהה בחצר של שכנו וביקש ממנו להזדהות (בדיעבד התברר כי האדם היה השוטר גיל הרוש). התובע שאל לפשר הצורך להזדהות בהיותו נמצא בשטח ביתו, אינו עובר כל עבירה ואינו חשוד בדבר. לאחר כמה דקות הבחין התובע כי אותו אדם ואדם נוסף עומדים בכניסה הראשית לחצר ומנסים לפרוץ את השער. משהבחין במתרחש, יצא התובע אל השניים ושאל למעשיהם. השניים הזדהו כשוטרים וביקשו מהתובע להזדהות. אחד מהם, השוטר אמיל בריילובסקי, אמר לתובע שאם יסרב הוא יגרור אותו בשערות לתחנה ו"יזיין אותו". משהמשיך התובע לתהות על פשר דרישת הזיהוי, דילגו השוטרים מעל לחומה ולשער ופלשו לשטח החצר. בשלב זה הציג התובע תעודת זהות, והשוטר הרוש החל לתחקר אותו ולפגוע בפרטיותו. התובע נשאל מדוע יש בבית מצלמות אבטחה, אם הוא לוקה במחלת נפש ואם הוא משתמש בסמים. שני שוטרים נוספים המתינו מחוץ לשטח החצר. האירוע כולו התרחש בלא שהשוטרים החזיקו בצו חיפוש, ולטענת התובע ללא יסוד לקיומו של חשד סביר לביצוע עברה מצדו. התובע מאשר כי שהה בחצר האחורית כשבידיו סכין המיועד לענייניו האישיים, במהלך ארוחת צהריים שגרתית, וללא כל פעולה המצטיירת כמאיימת. לדבריו, לא הייתה עילה לבקש ממנו להזדהות או לפלוש לשטחו. התובע הסביר לשוטרים כי השתמש בסכין כדי לסדר רצועה לכלב ובשעת ארוחת הצהריים, ודבריו לא נסתרו. עוד נטען כי אחד השוטרים ששהה מחוץ לבית ובדק את זהות התובע במסוף המשטרתי מסר לשוטר הרוש בקול רם כי לתובע עבר פלילי, והדבר פגע בפרטיותו ועולה כדי פרסום לשון הרע. לבסוף נטען כי כשעזבו את שטח החצר, טיפסו השוטרים מעל לשער, בלא להמתין שהתובע יפתח אותו עבורם, וכובד משקלם הסב נזק לשער. על רקע זה טוען התובע כי הנתבעת עוולה כלפיו כשהפרה את זכויותיו מכוח סעיפים 2 ו-3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו; שוטריה איימו עליו; פגעו בפרטיותו; ביקשו ממנו להזדהות ללא חשד סביר; תשאלו אותו שלא כדין; והסבו לו עגמת נפש ונזק לרכוש. התובע עותר לפיצוי בסך של 8,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני; 1,000 ש"ח בגין הלבנת פניו ברבים; 3,000 ש"ח בגין נזק לשער הכניסה; וכן הוצאות משפט.

ההגנה

2.הנתבעת מציירת תמונה שונה. לגרסתה, בעת פעילות מבצעית סמויה ומתוכננת הנסמכת על מידע מודיעיני, שהה השוטר גיל הרוש בחצר שכנו של התובע, והבחין בתובע בעודו שפוף ואוחז בסכין גדול. הדבר העלה חשד שמא מדובר בפורץ או באדם המבצע שימוש לא חוקי בסכין, שתיהן עברות בנות מאסר. על כן הוא הזדהה כשוטר וביקש מהתובע להזדהות. משהתעלם התובע מבקשתו, ואף הגיב בתוקפנות ובהתלהמות, גבר חשדו של השוטר הרוש. בשלב זה הוא ניגש לשער הקדמי של החצר, כשהוא מלווה בשוטר בריילובסקי. השניים ביקשו מהתובע להזדהות, ולבקשתו הם הזדהו כשוטרים והציגו תעודות. כשהתובע לא שיתף עמם פעולה ולא פתח את השער, חשדם גבר. השוטר בריילובסקי אמר לתובע: "תביא לי תעודה מזהה! תביא תעודה מזהה לפני שאגרור אותך לתחנה בשערות ומזהה אותך שם. אתה רוצה להביא לי תעודה?". משלא הזדהה התובע, הוסיף וגבר חשדם של השוטרים. השניים זינקו מעל לחומה שמקיפה את השער, נכנסו לחצריו של התובע (ולא לביתו), והפצירו בו להזדהות. הנתבעת טוענת כי סירובו של אדם להזדהות בפני שוטר היא התנהגות שאינה מאפיינת אדם נורמטיבי ומקימה חשד סביר לביצוע עברה. הנתבעת מכחישה שהשוטרים איימו על התובע, וטוענת כי נהגו כלפיו בסבלנות ובסובלנות. הם תשאלו אותו תשאול סביר ומידתי כדי לברר אם קם חשד ומדוע סירב להזדהות. הם לא ביצעו חיפוש בביתו או הפעילו כוח פיזי כלפיו; כי לא הסבו נזק לשער, ומכל מקום נזק כזה לא הוכח; כי המידע בדבר עברו הפלילי של התובע לא הגיע לאוזני איש כך שלא נגרם לו נזק; וכי פעולותיהם כולן נעשו כדין. לדברי הנתבעת, האירוע כולו נגרם כתוצאה מסירובו של התובע להזדהות ולשתף פעולה עם השוטרים – התנהגות שהקימה חשד שהלך והתעצם כשהתובע דבק בסירובו, ואם נגרמה לתובע חוסר נעימות כתוצאה מכך – הרי שזוהי אשמתו שלו.

דיון והכרעה

3.במהלך הדיון הוצג סרטון שצולם במצלמת אבטחה המותקנת בביתו של התובע. הסרטון מתעד בצורה ברורה ומדויקת את שארע, וניתן גם לשמוע את חילופי הדברים. צפיתי בסרטון פעמיים. אקדים מסקנה לדיון: לא מצאתי שנפל דופי בהתנהלות השוטרים. אומנם תחילת האירוע (חילופי הדברים בין התובע לבין השוטר הרוש) לא תועדה במצלמה, אולם בעיקרו של דבר היא אינה שנויה במחלוקת. התובע אישר ששהה בחצר האחורית של ביתו, ושהשוטר הרוש הבחין בו מבעד לגדר שמפרידה בין חצר השכן לבין חצרו-שלו. אותה עת היה התובע שפוף ואחז בסכין. הצדדים היו חלוקים לגבי גודל הסכין (מר הרוש העיד שדובר בסכין גדול, ומנגד העיד התובע שדובר בסכין מטבח רגילה), אך לא ראיתי צורך להכריע בכך. מקובל עליי שהימצאותו של אדם בחצר כשהוא שפוף ובידיו סכין מקימה – מנקודת מבטו של שוטר שאינו מכיר את אותו אדם ואינו יודע שהוא נמצא בחצר שלו – חשד סביר לביצוע עברה. על כן היה השוטר הרוש רשאי לדרוש מהתובע להזדהות לפי סעיף 2 לחוק החזקת תעודת זהות והצגתה, התשמ"ג-1982 (בלא שאני מביע עמדה בשאלה אם שוטר רשאי לדרוש מאדם להזדהות גם בלא שקם חשד סביר לביצוע עברה). השוטר הרוש העיד כי כבר בשלב זה הזדהה כשוטר וביקש מהתובע להזדהות (ראו גם העדות שמסר לקצין התלונות לאחר הגשת התביעה, נ/1, עמ' 1, שורות 13-6), אך התובע סירב לכך, לא שיתף פעולה, "עשה דווקא", ובשלב מסוים ניתק מגע ונכנס לבית עם הסכין. מר הרוש העיד כי לא הכיר את התובע, לא ידע מה מעשיו בחצר כשהוא שפוף ואוחז בסכין, וכשסירב לשתף פעולה גבר חשדו. בנסיבות אלו היה השוטר הרוש רשאי לפנות לתובע ולדרוש ממנו להזדהות. התובע בחר שלא לשתף פעולה, ובכך הגביר את החשד. אף שמנקודת מבטו של התובע, שוטר חדר לפרטיותו וביקש ממנו להזדהות כשהוא נמצא בחצר ביתו וברשות היחיד כשלא עשה דבר, בפועל דרישתו של השוטר על רקע פערי המידע בין הצדדים הייתה סבירה והגיונית. לו היה התובע משתף פעולה ומזדהה – פעולה פשוטה שלא הוצג טעם של ממש מדוע לסרב לה –האירוע היה מסתיים מיד, וחבל שהתובע לא פעל כך. משסירב התובע להזדהות כפי השוטר הרוש, גבר חשדו, והוא והשוטר בריילובסקי ניגשו לשער של החצר כדי לברר את החשד.

4.המשך האירוע מתועד היטב בסרטון. התובע סירב להזדהות ולא פתח את השער באופן שהגביר את החשד. הצדדים חלוקים בשאלה אם השוטר בריילובסקי אמר לתובע "גורר אותך מהשערות לתחנה ומזיין אותך שמה" (כפי שגרס התובע), או "גורר אותה מהשערות לתחנה ומזהה אותך שמה" (כפי שהעיד השוטר בריילובסקי). לאחר שהאזנתי לדברים, התרשמתי שהשוטר אמר "מזהה אותך". מקובל עליי שסירוב להזדהות בנסיבות כגון דא מקים כשלעצמו חשד סביר לביצוע עברה, ועל כן היו השוטרים רשאים לבקש את רשותו להיכנס לחצריו, וכשסירב לאפשר להם, להשתמש בכוח סביר לפי סעיפים 25 ו-45 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969. בשלב זה דילגו השוטרים מעל החומה והשער ונכנסו לחצר. הם לא נהגו כלפי התובע באלימות פיזית או מילולית. הם לא נכנסו לביתו ונותרו במפתן הדלת. הם ניהלו את האירוע בסבלנות יחסית, ואם דיברו אל התובע בתחילה בחוסר סבלנות מסוים (שאינו חורג מגדר הסביר), הרי שהדבר הוא תולדה ישירה של סירובו הבלתי מוסבר לשתף עמם פעולה. במהלך חילופי הדברים ומשנרגעו הרוחות, הסביר השוטר הרוש לתובע במפורש מה הסיבה לחשד, ומדוע ביקש ממנו להזדהות. ההסבר בוצע בנועם ובסבלנות, בניסיון להרגיע את התובע.

5.לא מצאתי שנפל פגם בשאלות שנשאל התובע, שמטרתן להבין מדוע סירב להזדהות ואם קיים חשד לביצוע עברה או לסיכון. השוטר הרוש שאל את התובע אם הוא חש מאוים; מה הסיבה שהוא לחוץ; אם עשה צבא; אם יש לו "חס וחלילה" מחלת נפש כלשהי; אם הוא עובד והיכן; אם היו התפרצויות לביתו בעבר; מדוע הבית מרושת במצלמות; אם הוא מעשן סמים (תוך שאמר לו: "אתה לא חייב לענות, זה לא ישמש נגדך"). אלו שאלות לגיטימיות שמטרתן לקבל מידע הנדרש למיפוי הסיטואציה, ואין פסול בכך שהתובע נשאל אותן לנוכח התנהגותו המחשידה.