ת"א 475-01-15 זהבי נ' שיתופית כפר ידידיה ואח'

1. התובע הגיש תביעה במסגרתה עתר ליתן צו האוסר על המשיבה לחסום את המעבר בדרך העוברת בין כפר ידידיה לצומת רופין בין השעות 6:00-23:00. עוד השיג על חוקיות השער שהוצב במקום.

2. בין צומת רופין לישובים החקלאיים הדר עם, כפר ידידיה , בית יצחק, אביחיל וישובים נוספים עוברת דרך חקלאית, אשר שימשה בעבר למעבר תושבי הישובים ונהגים נוספים מקרב הציבור הרחב. עם התגברות נפח התנועה החליטו הנתבעים להציב שער במקום, ולאפשר מעבר בין השעות 9:00 ועד 23:00 למינויים בלבד (תושבי המקום) ומשעה 23:00 עד השעה 9:00 בבוקר נחסמה הדרך למעבר תושבי המקום, למעט מספר אנשים,אשר התובע נמנה עליהם, להם ניתנה להם האפשרות לפתוח את השער באמצעות חיוג למספר טלפון. בסמוך להגשת התביעה החליטו הנתבעים לשנות את מדיניות המעבר בשעות הבוקר כך שנמנעה לחלוטין האפשרות לעבור בשער בין השעות23:00 ועד השעה 9:00 בבוקר, למעט אנשי ביטחון וחקלאים ספורים, אשר ניתן להם שלט לפתיחת השער. בסמוך לאחר החלטה זו הוגשה התביעה שבפני.

3. בסעיף 1 לכתב התביעה עותר התובע לאסור על הנתבעים לחסום את המעבר בדרך, ובסעיף 2 לתביעה מבקש התובע כי בית המשפט "מתבקש לקבוע באופן עקרוני האם יכול או מוסמך ועד ישוב כפרי לחסום דרך ציבורית כל שהיא (סטוטורית או חקלאית)." בסעיף 19 לכתב התביעה מלין התובע על ההחלטה שלא לאפשר לו מעבר בדרך בשעות הבוקר כאשר לשיטתו זו מכבידה עליו ומונעת ממנו מעבר נוח ובטיחותי. בסעיף 20 לכתב התביעה שוב עותר התובע כי ינתן פסק דין מנומק "אשר יאפשר לו כאיש ציבור להדריך מושבים אחרים בזכות או אי הזכות להתקין שערים חשמליים בדרכים חקלאיות".

4. במסגרת החלטתי מיום 12.10.15 קבעתי כי בכל הקשור להצבת השער ללא היתר בניה, עומדת לתובע עילת תביעה, אך ביחס לעתירתו בשאלת זכות הציבור הרחב להשתמש בדרך זו נראה כי תביעתו התיישנה והתובע התבקש להציג אסמכתאות בשאלה זו.

5. התובע טוען כי המדובר ב"תביעה במקרקעין" ועל כן תביעתו לא התיישנה, שכן השער הוצב בשנת 2002 ותביעתו הוגשה בשנת 2015.

6. סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה. המבחן לגיבוש עילת תביעה לצורך ההתיישנות הוא מועד קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע, בו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע (ע"א 8434/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ ואח'). התובע היה שותף להליכי הקמת השער ונכח בישיבה מיום 17/10/02 במסגרתה נידון עניין הצבת השערים, כך שעילת התביעה קמה בשנת 2002 עת הוצב השער ונמנעה כניסתו של הציבור הרחב לדרך נשוא התביעה.

7. סעיף 5 לחוק ההתיישנות מבחין בין תביעה "שאינה מקרקעין" שלגביה נקבעה תקופת התיישנות של 7 שנים; לבין תביעה "במקרקעין" שמתיישנת לאחר תקופה של 15 שנה ובמקרקעין מוסדרים לאחר 25 שנים. שאלת סיווגה של תובענה כתובענה במקרקעין או בשאינו מקרקעין נדונה בע"א 9382/02 בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (סעיף 25 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה):

"תביעה במקרקעין לצורך מנין תקופת ההתיישנות עניינה הליך שמטרתו לדון ולהכריע בזכויות במקרקעין. הגדרת "מקרקעין" בחוק ההתיישנות היא - "קרקע מכל סוג וכל זכות או טובת הנאה בקרקע וכל דבר המחובר לקרקע חיבור קבע, וכל זכות או טובת הנאה הטעונים רישום בספרי האחוזה".

החוק הבהיר, אפוא, כי "מקרקעין" לצורך סיווג התובענה לענין התיישנות נוגע לזכויות במקרקעין עצמם, ולזכויות וטובות הנאה במקרקעין, שהן בבחינת זכויות קנייניות בקרקע או בכל דבר המחובר לקרקע חיבור קבע, וכל זכות או טובת הנאה הטעונים רישום בספרי האחוזה. החוק מדבר, אפוא, בזכויות קנייניות במקרקעין, העולות כדי בעלות ממש, או זכויות קנייניות במקרקעין, הפחותות מבעלות, הטעונות רישום.

"תובענה במקרקעין" לצורך חוק ההתיישנות אינה מתפרשת על פני זכויות אובליגטוריות הנתונות לאדם, גם אם הן נוגעות לשימוש במקרקעין. כאשר הזכות הנטענת מסווגת כזכות אובליגטורית, ולא כזכות קניינית במקרקעין, היא תמויין כתביעה "בשאינו מקרקעין" ולא כתביעה ב"מקרקעין"".

בע"א 3260/11 רחל ברכה נ. משרד עורכי דין נ. אפריקה ישראל להשקעות ואח' נפסק כי שאלת סיווגה של תביעה כ"תביעה במקרקעין" כמובנה בחוק ההתיישנות תוכרע על פי תוכן התביעה ומהותה ,אופיים של הסעדים וטבעה של הזכות הנתבעת.