עמ"נ 24194-12-13 מ - י.א.ד. בע"מ ואח' נ' עירית תל-אביב-יפו

המערערים מערערים בזאת על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית תל אביב (להלן: "ועדת הערר") מתאריך 20.10.13 בתיק 140004215 (להלן: "ההחלטה"), בהקשר לחובות ארנונה שנצברו על שני בניינים שהוחזקו על ידי מערערת 1 ברח' פין 7 בת"א וברח' נחלת בנימין 68 בת"א (להלן: "הנכסים").

ואלה בקצרה העובדות הצריכות לענייננו:

1.מערערת 1 (להלן: "החברה") היא חברה בע"מ שהוקמה בשנת 2000 במטרה לעסוק בשכירת מבנים, שיפוצם והשכרתם לאחרים. מערער 2 (להלן: "פרוימוביץ") הינו בעל המניות הרשום והמנהל הרשום של החברה מאז הקמתה, ואילו מערער 3 (להלן:"אזולאי"), הוא מי שלטענת המערערים נכנס בנעליו של פרוימוביץ' כמנהל ובעל מניות בחברה, למרות שהדבר לא מצא ביטוי ברישום פורמלי.

2.במסגרת עיסוקיה, החברה שכרה את הבניין ברח' פין 7 לתקופה שמיום 15.10.2000 ועד ליום 31.6.2006 ואחר כך ניצלה, לכאורה, את תקופת האופציה שעמדה לזכותה על פי החוזה עד יום 31.3.2011 (ראה נספח 3 לכתב הערעור). בשנת 2002 שכרה החברה את הבניין ברח' נחלת בנימין 68 לתקופה שמיום 1.2.2002 ועד יום 31.7.2007 ׁ)ראה הסכם נספח 4 לכתב הערעור). בהתאם לכך, נרשמה החברה אצל המשיבה כמחזיקה בנכסים לצורכי ארנונה.

3.לטענת המשיבה, מאז נרשמה החברה כמחזיקה היא לא פרעה אף אחד מהתשלומים עבור ארנונה ומים בגין הנכסים הנ"ל, ונכון לשנת 2010 היא חבה סכום העולה על 2 מיליון ₪.

4.לאחר שהמאמצים לגבות חוב זה עלו בתוהו, הגישה המשיבה בשנת 2010 תביעה אזרחית בתיק 61539-10-10 של בית המשפט השלום בת"א (להלן: "התביעה") שעניינה הרמת מסך ההתאגדות ושיוך חובות החברה לפרוימוביץ' ולאזולאי מכוח סעיף 6 לחוק החברות תשנ"ט-1999. התביעה הועמדה על סך של 1,510,787 ש"ח עבור שנות המס 2003-2010 (ראה כתב תביעה, נספח 1 לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה).

5.סמוך לאחר הגשת התביעה הנ"ל, בתאריך 21.12.2010, פנו המערערים אל מחלקת הארנונה בעיריית תל אביב במכתב שהוכתר על ידם בכותרת "השגה" (להלן: "הפנייה" - נספח 9 להודעת הערעור). בפנייתם זו העלו המערערים טענות הן בהקשר לחוב החברה כמחזיקה, והן בהקשר לפרוימוביץ' ואזולאי כבעלי מניות ו/או מנהלים. בין השאר נטען, כי החברה חדלה מפעילותה במהלך שנת 2003 כאשר הסיבה להגשת "ההשגה" באותו עיתוי נבעה מהעובדה שרק ביום 3.11.2010, עם הגשת התביעה לעיל, נודע למערערים על חובות הארנונה.

6.לפנייה זו השיבה גב' ורדי לוי, מנהלת מחלקת הארנונות בעירייה, בתאריך 8.2.11 (ראה נספח 10 להודעת הערעור). התשובה כללה פרטים רלוונטיים לגבי החוב, כדרישת המערערים, וכן ניתנה התייחסות לשאר טענות המערערים. בין השאר צוין, כי המחזיק הוא אשר נושא בחובה להודיע לעירייה על כל שינוי שעשוי להשליך על חיובי הארנונה, לרבות חדילת ההחזקה, כאשר במקרה שלנו לא נמסרה כל הודעה כנ"ל מטעם החברה או מבאי כוחה. גב' לוי הוסיפה, כי דווקא התקבלה הודעה מבאי כוחם של בעלי הנכסים כי החברה ממשיכה להחזיק בנכסים ללא שינוי, וגם מביקורים שערכו נציגי העירייה במקום לא התקבלו נתונים שהיה בהם משום אינדיקציה ברורה לאפשרות שהחברה חדלה מלהחזיק בנכסים.

7.בעקבות תשובה זו הגישו המערערים בתאריך 21.3.2011 בקשה לוועדת הערר שכותרתה "בקשה לקבלת ההשגה על הסף ולחלופין ולמען הזהירות - הודעת ערר על החלטת המשיבה" (ראה נספח 5 לעיקרי טיעון מטעם המשיבה). טענתם העיקרית של המערערים הייתה שבהתאם לסעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו-1976 (להלן: "חוק הערר"), את התשובה למכתב ההשגה שהגישו היה חייב למסור מנהל מחלקת הארנונה ולא אף אחד אחר, וזאת בתוך 60 יום מיום הגשת ההשגה. מאחר שלא התקבלה במועד תשובה של מנהל הארנונה, המשמעות המשפטית היא שדין ההשגה להתקבל אוטומטית, וכפועל יוצא מכך, דין החיובים להתבטל. למצער, לטענתם, יש לקבל את ההשגה אוטומטית בהתייחס לפרוימוביץ' אשר עוד בשנת 2004 הודיע למנהל האגף לגביית ארנונה ומים שהוא אינו בעל זכויות במערערת, מכתב אשר מהווה כשלעצמו "השגה" שלא נענתה. עתירתם החלופית של המערערים הייתה לקבל את ההשגה לגופה.