ת"ק 575-02-15 חזן ואח' נ' אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ

1.התובעים התקשרו עם הנתבעת ב-2 הסכמי חכירה של שני כלי רכב בשיטת "ליסינג פרטי": באוגוסט 2011 לרכב מסוג סיטרואן; בשנת 2012 לרכב מסוג יונדאי.

בהתאם לתנאי ההסכם, עבור כל רכב שילמו התובעים מקדמה ובצידה התחייבו ל- 36 תשלומים נוספים שבסופם מסתיימת תקופת החכירה. לאחר 36 חודשים עמדה בפני התובעים הבחירה להחזיר את הרכב ובכך לסיים את העסקה (להלן: סיום העסקה) או לרכוש את הרכב (להלן: אופציית רכישה) או להחזיר את הרכב הקודם ולהתקשר בעסקת חכירה חדשה (להלן: אופציית עסקת המשך מכונה גם עסקת "רניואל").

2.אם בוחרים באופציית רכישה יש לשלם יתרת מחיר הרכב – לפי "דמי אופציה" הנקובים בטופס ההזמנה שהוא נספח א' להסכם החכירה;

אם בוחרים באופציית עסקת המשך, מחזירים את הרכב הישן, מתקשרים בעסקת חכירה חדשה ומחשבים את יתרת הסכום שנותרה, ככל שנותרה, מעסקת החכירה הישנה שניתן להעמידה לטובת עסקת החכירה החדשה.

התובעים במקרה זה בחרו בעסקת המשך. המחלוקת בין הצדדים נוגעת ליתרת הסכום שנותרה להם מעסקת החכירה הישנה.

3.לטענת התובעים לצורך חישוב היתרה מעסקת החכירה הישנה, משווים את הסכום ששולם בפועל למחיר המחירון של הרכב. אם הסכום ששולם על הרכב הישן על-פי הסכם החכירה עד אותו מועד בתוספת מחיר המחירון של הרכב בעת החזרתו גבוה ממחיר המחירון של הרכב הישן, נותרת לכאורה יתרה ממנה נותר עוד לקזז קילומטראז' גבוה, ככל שקיים; או אז היתרה משמשת מקדמה לעסקת החכירה החדשה; אם הסכום ששולם על הרכב הישן על-פי הסכם החכירה עד אותו מועד בתוספת מחיר המחירון של הרכב בעת החזרתו נמוך ממחיר המחירון של הרכב הישן, לא נותרת יתרה שיכולה להיות מקדמה לעסקת החכירה החדשה.

לטענתם, בהשוואה שבין מחיר המחירון של כל רכב ביחס לסכומים ששולמו עד אותה עת (מקדמה+ 36 תשלומים חודשיים), עם סיום עסקת החכירה לגבי רכב הסיטרואן, לא אישרה הנתבעת לתובעים יתרה לצורך עסקה חדשה, שעה לטענתם היתרה היתה צריכה לעמוד על 20,000 ₪; וברכב היונדאי אישרה יתרה של 5,000 ₪ בלבד, שעה שהיתה צריכה להישאר יתרה של 33,000 ₪.

4.מנגד, טענה הנתבעת כי פעלה על-פי החוזה שבין הצדדים ולפיכך יש לדחות התביעה נגדה. לשיטתה, מחיר המחירון של הרכב בסיום העסקה הוא שווי השוק של אותו רכב, הנקבע לפי הערכת שמאי. במקרה של רכב הסיטרואן טען נציג הנתבעת שמהמחיר הופחתו 10% -12% בגין העובדה שמדובר ברכב ליסינג. כן הופחת סכום בגין עסקת טרייד אין וכ-10% נוספים בגין הצורך להשביח את הרכב מאחר שהוא חזר עם פגמים. לטענת הנתבעת מאחר שלסיטרואן 'אין שוק', כטענתה, היה מקום להפחתה נוספת בשל העדר 'סחירות' של הרכב במועד החזרתו, ומשכך לא נותרה יתרה לצורך עסקת המשך. לגבי רכב היונדאי, לפי חישובה נותרה יתרה של 5,000 ₪ כפי שניתנה.

טענות נוספות של הצדדים יפורטו בהמשך, ככל שיידרש.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

5.כאמור, המחלוקת בין הצדדים היא לגבי האופן בו צריך לחשב את יתרת הסכום שנותרת מעסקת החכירה הישנה לטובת עסקת החכירה החדשה. בצידה לאחר קריאת כתבי הטענות ושמיעת טענות הצדדים בדיון נדמה שעולה השאלה אם בכלל קיבלו התובעים הסבר ממצה – שהוא חיוני – לגבי אופן חישוב אותה יתרה; ואם לא, האם לא היה בכך משום העלמת פרטים מהותיים מהתובעים בעת כריתת הסכם החכירה.

6.ראשית יש לקבוע כי מאחר שהנתבעת היא הבעלים של כלי הרכב (ראו היותה צד להסכם מכירת הסיטרואן לצד ג'. מסומן נ/1) הריהי בעל דין רלוונטי. זאת ועוד הדין והדברים של התובעים התנהל מול נציגי הנתבעת ולא חברת הבת (ראו למשל התכתבות של הגב' עידית דוידי, רכזת פניות הציבור אצל הנתבעת בעניינם של התובעים. מצורף כנספח 7 לכתב התביעה). לאור האמור יש איפוא לדחות טענת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף בהעדר יריבות.

הסכמי החכירה:

7.עיון בהסכמי החכירה של כלי הרכב הנדונים (מצורף כנספח לכתב ההגנה) מעלה כי חוזי החכירה מעגנים את אופציית הרכישה של הרכב בסיום תקופת החכירה (סע' 11 להסכם) אך לא מתייחסים לאפשרות של 'עסקת המשך'- "רניואל".

8.למרות שחוזי החכירה ונספחיהם לא מתייחסים לאפשרות של 'עסקת המשך', אין לקבל טענת הנתבעת שההסדר הנוגע לעסקת המשך וזיכוי של הלקוח ביתרה שנותרה מעסקת החכירה הישנה הוא בבחינת מחווה שירותית (סע' 7 לכתב ההגנה) של לפנים משורת הדין (סע' 10 לכתב ההגנה). לעניין זה יש לקבל גירסת התובעים לפיה נציג של הנתבעת או חברת בת שלה הסביר להם – גם אם בעל פה – לגבי אפשרות של עסקת המשך וזיכוי בגין היתרה שנותרה מעסקת החכירה הישנה. יש אף לקבל כהנחה סבירה שחלק מהכדאיות הכלכלית של עסקת החכירה הישנה נבחן גם על-פי הפוטנציאל לעסקת המשך. חיזוק למסקנה האמורה ניתן למצוא בעדותו של התובע בבית המשפט כי לגבי רכב היונדאי בחר בעסקת המשך כ'ליסינג יבש' לאחר שהבין כי אין כדאיות כלכלית בעסקת החכירה הישנה שנעשתה (עמ' 2, ש' 28).