העותרים הם דיירי הבניין שברח' קובלסקי 11 בבני ברק (להלן: "הבניין"). לבניין 4 קומות, 2 כניסות ו – 17 דיירים בכל כניסה. ביום 7.2.2010 הגישו העותרים לוועדה בקשה להיתר בנייה, להכשרת בנייה שעשו בבניין. העבודות מושא הבקשה להיתר היו הגבהת מרפסת סוכה הצמודה לדירתם עד לגג הבניין, פתיחת פתח לגג מדירתם ובניית גרם מדרגות המוביל מדירתם לחדר שהם בנו על גג מרפסת הסוכה של דירתם. ביום 29.6.2011 (כשנה ו – 4 חודשים לאחר הגשת הבקשה להיתר), החליטה הוועדה להגיש כתב אישום פלילי לביהמ"ש לעניינים מקומיים בבני ברק כנגד העותרים, בגין בנייה ללא היתר (ת.פ. 1374/11, להלן: "ביהמ"ש לעניינים מקומיים"). העותרים טענו, בין היתר, לאכיפה בררנית, והגישו תמונות של נכסים שונים בהם בוצעו עבודות דומות ללא היתר, ולטענת העותרים הוועדה לא הגישה כתבי אישום נגד בעליהם. המשיבה סירבה לחשוף את פרטי האכיפה כלפי בעלי נכסים אלו, ולפיכך הגישו העותרים בנובמבר 2012 עתירה מנהלית לביהמ"ש לעניינים מנהליים במחוז ת"א, בה עתרו כנגד העירייה לחשיפת הפרטים מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח – 1998 (עת"מ 723-11-12). העתירה נמחקה לאחר שהצדדים הגיעו להסדר בהסכמה לחשיפת פרטי האכיפה של הוועדה לגבי הנכסים הנ"ל שבתחומה.
ביהמ"ש לעניינים מקומיים (כב' השופט יעקב שקד) בפסק דינו מיום 11.7.2013, הרשיע את הנאשמים לפי הודאתם במיוחס להם בכתב האישום, גזר עליהם, בהתחשב בטענתם לאכיפה בררנית, קנס בסך 2,000 ₪, והורה להם בצו להרוס את הבנייה מושא האישום עד ליום 11.7.2014, תוך שקבע כי הצו יפקע אם וכאשר יתקבל היתר בנייה.
ביום 11.9.2013 נתנה הוועדה החלטה לפיה יש לדחות את ההתנגדויות לבקשת ההיתר שהגישו לה 4 מדיירי הבניין (שביניהם גם רוטנברג), מאחר ש- "אין בבקשה זכויות בניה נוספת" ומאחר ש- "הגבהת הסוכה לא נוגדת את הוראות התב"ע, ומה גם שהיא פונה לעורף ולא לחזית". עוד קבעה הוועדה באותה החלטה כי יש לאשר את הבקשה להיתר בתנאים הבאים: "1. סלוק תביעות הדדיות בתאום עם היועץ המשפטי. 2. הערות מח' רשוי לישיבה זו – בתאום עם היועץ המשפטי". עוד ציינה הוועדה בהחלטתה כי "באם לא יתקבל סילוק תביעות הדדי, הבקשה תוחזר לדיון הוועדה" (להלן: "ההחלטה הראשונה").
העותרים לא הגיעו עם השכנים להסכמות על סילוק תביעות הדדיות, ולכן הבקשה הוחזרה לועדה למתן החלטה סופית בבקשת ההיתר, וזו החליטה ביום 12.5.2014 בצורה לקונית "לדחות את הבקשה מאחר ואין הסכמה של 75% חתימות דיירים" (להלן: "ההחלטה השנייה").
ביום 26.1.2011 הגישו העותרים כנגד רוטנברג תביעה למפקחת על רישום המקרקעין בפתח תקווה, טלי להב (להלן: "המפקחת") בתיק מס' 11/11, לצו מניעה ולצו הריסה של בנייה בלתי חוקית שבנו רוטנברג ברכוש המשותף של הבניין (חדר על גג הבניין). ביום 30.7.2012 קיבלה המפקחת חלקית את תביעת העותרים, והורתה לרוטנברג להשיג תוך 60 יום את הסכמות הדיירים הנדרשות לבנייתם ברכוש המשותף, כך שהסכמות אלו יאשררו בדיעבד את שבנו. עוד קבעה המפקחת בפסק דינה כי אם לא יושגו ההסכמות הנדרשות לפי הדין ע"י רוטנברג לבנייה, מצווים רוטנברג להרוס את שבנו על הגג, ולאטום את החללים שפתחו בקירות, תוך 30 יום לאחר שתוסדר תכנונית וקניינית בניית העותרים על הגג.
ביום 3.7.2014 האריך ביהמ"ש לעניינים מקומיים בבני ברק (כב' השופט עדי הדר) את צו ההריסה שהוצא כנגד בניית העותרים (ב – ת.פ. 1374/11) עד ליום 11.10.2014, תוך שקבע כי עד ליום 1.9.2014 על העותרים להגיש עתירה מנהלית לביהמ"ש לעניינים מנהליים כנגד ההחלטה הראשונה של הוועדה, בעניין התנאי של סילוק תביעות הדדיות, שלדעת ביהמ"ש לעניינים מקומיים פוגע בזכות היסוד של הגישה לערכאות, וכן כנגד ההחלטה השנייה של הוועדה, אשר דחתה את בקשת ההיתר, בשל העדר חתימות של 75% מדיירי הבניין.