פר"ק
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
225-97
09/08/2015
|
בפני סגן הנשיאה:
איתן אורנשטיין
|
| - נגד - |
החייבת:
מגדלי השמש מ.ה (1990) בע"מ (בפירוק)
עו"ד סגל שי – מפרק חברת מגדלי השמש
|
משיבים:
1. כונס הכנסים הרשמי
2. עו"ד (רו"ח) עובדיה בלס – כונס הנכסים של חברת מגדלי השמש
3. בנק דיסקונט בע"מ
עו"ד זוהר משעולי
|
| בקשה |
לפניי בקשת עו"ד סגל שי (להלן: "המפרק") ועו"ד עובדיה בלס (להלן: "כונס הנכסים") (המפרק וכונס הנכסים יקראו יחד להלן: "בעלי התפקיד") של חברת "מגדלי השמש מ.ה (1990) בע"מ (בפירוק ובכינוס נכסים) (להלן: "החברה"), לפסיקת שכר טרחתם על בסיס חישוב שעתי בעבור ניהול הליכים משפטיים רבים נגד אליאש ברגרין שהיה דירקטור ובעל מניות בחברה (להלן: "ברגרין").
בעלי התפקיד עותרים לפסיקת שכר טרחה שעתי עבור 1,187 שעות עבודה שהושקעו על ידם בהליכים האמורים. השכר המבוקש הוא לפי 500 ₪ לשעת עבודה, דהיינו 593,000 ₪ בצירוף מע"מ. בנוסף עותר כונס הנכסים להחזר הוצאות בסך 84,000 ₪ על פי תחשיב חודשי בסך 500 ₪ עבור 168 חודשים (14 שנים). כמו כן, עותר המפרק להחזר הוצאותיו החודשיות בסך 33,600 ₪ (200 ₪ בחודש עבור 168 חודשים) ובסך הכל מבקשים בעלי התפקיד סך של כ-810,000 ₪. מאחר והשכר וההוצאות עולים על הסכום שבקופת הנשייה שסכומו כ-609,000 ₪ עותרים בעלי התפקיד לשלם להם סכום מופחת זה.
יצויין כי בנוסף לשכר האמור נפסק לבעלי התפקיד שכר במסגרת מימוש נכסי החברה והליכים נוספים (ראה: בש"א 59182/99, בש"א 3077/02, בש"א 13963/03). בעלי התפקיד מדגישים כי הבקשה דנן מוגשת אך ורק עבור ניהול ההליכים הרבים נגד ברגרין ובמנותק מפועלם בהליכי חדלות הפירעון.
אציין שהחברה הוקמה לצורך בניית פרויקט בהיקף של שישה בנייני מגורים בראשון לציון הידועים כגוש 5036, חלקות 87, 97 (להלן: "הפרויקט"). לימים הפרויקט שועבד לנושה המובטח של החברה, בנק דיסקונט בע"מ (להלן: "הנושה המובטח"). יודגש שהשכר מושא הבקשה הוא על חשבון חלקו של הנושה המובטח משכך הורתי שיגיש עמדתו בעניין.
ביום 19.3.2015 הודיע הנושה המובטח כי אינו מתנגד לבקשת בעלי התפקיד לאור השקעתם הרבה בהליכים נגד ברגרין. ביום 1.6.2015 אף חידד הנושה המובטח את עמדתו והבהיר שהוא ער לעובדה שהבקשה מוגשת בנוסף לשכר הטרחה שנפסק לטובת בעלי התפקיד בהליך פירוק החברה, וכי הוא אינו מתנגד למבוקש.
הכנ"ר הגיש תגובה ותגובה משלימה שבהם הוא מביע את הסכמתו למבוקש בעיקר לאור הסכמת הנושה המובטח.
מעיון בבקשה ובנספחיה עולה כי בעלי התפקיד השקיעו עמל רב במשך 14 שנים בניהול ההליכים נגד ברגרין. קצרה היריעה מלפרט את כל ההליכים שלהם נדרשו בעלי התפקיד (ראה סעיפים 4–40 ונספח יג' לבקשה). אציין עם זאת שראשיתם של אלה בשנת 2000 עם הגשת תביעה בת.א. (מחוזי ת"א) 1014/00 שבה עתר ברגרין להכרה בזכאותו בחמש דירות בפרויקט וסופם ביום 18.2.2014 בהכרזת ברגרין כפושט רגל. במסגרת זו נפסק בערעור בבית המשפט העליון כגישת בעלי התפקיד, אך ברגרין ניצל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי שבקשה לעיכוב ביצועו נדחתה, על מנת למכור ארבע מתוך חמשת הדירות. משכך, ההליך הממושך שבסופו זכו בעלי התפקיד הוכתר בהצלחה הגם שמבחינה מעשית תרומתו לקופת הנשייה היה רק ששווי של דירה אחת ולא חמש. עם זאת אין להמעיט בעבודה הרבה שהושקעה במאבק המשפטי האמור וכן בתמורה לקופת הנשייה.
בהינתן ההליכים הרבים שניהלו בעלי התפקיד, משך ההליכים האמורים, התועלת שבהם לקופת הנושים, הסכמת הנושה המובטח ותמיכת הכנ"ר אני נעתר לבקשה.
אדגיש שמסקנתי דנא מבוססת על פסיקות בתי המשפט שבהן נקבע שיש מקום לפסק שכר לבעל תפקיד שלא בהתאם לתקנות הייעודיות וזאת במקרים מיוחדים כגון טיפול בתביעה שכרוכה בהשקעה ניכרת מצד בעלי התפקיד, ושהיה בה תועלת לנושים, כמו גם ניתנה לכך הסכמת הנושים (ראה פש"ר ת"א 300/08, בקשה 162, איתן ארז הנאמן לנכסי החייב אלי ריפמן נ' הכנ"ר (9.214). עם זאת, מצטרף אני לעמדת ב"כ הכנ"ר שטוב היה אם נושא השכר היה מבוקש ומאושר מראש ולא בדיעבד.