ת"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
|
20/01/2015
|
בפני השופט:
רון שפירא - סגן נשיא
|
| - נגד - |
המבקש:
מועאויה אסמאעיל
|
המשיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
הרקע לבקשה וטענות הצדדים:
בפני בקשה לקבוע כי רישיון הנהיגה של המבקש הופקד כדין בהתאם להצהרתו מיום 9.8.07 בתיק ת 1723/07 של בימ"ש לתעבורה בחיפה.
בתאריך 10.7.2001 ניתן בתיק זה גזר דין לפיו, בין היתר, נפסל המבקש מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 שנים והיה עליו להפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט. כן הושתו עליו 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל. המבקש ריצה את עונש המאסר שנגזר עליו והשתחרר מהכלא ביום 5.10.2003.
לטענת המבקש, במועד גזר הדין היה לו רישיון נהיגה זמני לתקופה מיום 3.5.2001 ועד 3.8.2001 ובשל כך לא היה ברשותו רישיון נהיגה לצורך הפקדתו. מתדפיס של משרד הרישוי שצורף לבקשת המבקש עולה כי הרישיון הזמני היה בתוקף מ- 3.5.2001 ועד ה- 3.8.2001.
בתאריך 9.8.2007, כ-6 שנים לאחר מתן גזר הדין בתיק זה, בעקבות הוראה לתפיסת רישיון הנהיגה בתיק אחר - ת 1723/07 בבית משפט לתעבורה בחיפה, הגיש המבקש הצהרה כי אין ברשותו רישיון נהיגה תקף וכי רישיון הנהיגה שתוקפו פג אבד לפני חודש ינואר 2007.
כעת מתבקש ביהמ"ש לקבוע כי רישיון הנהיגה של המבקש הופקד כדין בתיק שבנדון, בהתאם להצהרתו מיום 9.8.07 בתיק ת 1723/07 בבית משפט לתעבורה בחיפה.
המבקש טוען כי פנה לבית המשפט לתעבורה בחיפה בבקשה דומה בתיק ת 1723/07 ובתאריך 15.11.14 קבע בית המשפט כי רישיונו של המבקש הופקד כדין בתאריך 09.08.2007. צורפה החלטת בימ"ש לתעבורה בחיפה מיום 15.11.14. לטענת המבקש מאז שנת 2007 לא החזיק ברישיון נהיגה ולא היה ברשותו רישיון תקף ומאז שנת 2007 עברו יותר מ- 7 שנים בהן סבר כי הצהרתו מיום 9.8.07 בתיק התעבורה תקפה גם בתיק זה. על כן, המבקש מבקש מבימ"ש זה לקבוע כי רישיונו הופקד כדין גם בתיק שבנדון, בהתאם להצהרתו מיום 9.8.07 בתיק ת 1723/07.
המשיבה טוענת כי אין מקום להיעתר לבקשת המבקש. נטען כי לטענת המבקש היה בידיו ביום מתן גזר הדין (10.7.01) רישיון זמני. תקנה 557(א) לתקנות התעבורה קובעת כי מרגע היוודע על הפסילה היה על המבקש להפקיד רישיונו, אף אם זה אינו בר תוקף אותה שעה. מכאן שהיה על המבקש להפקיד רישיון זה, אך הוא לא עשה כן ולא הגיש כל תצהיר בעניין. המשיבה טוענת כי הפקדת רישיון הנהיגה של המבקש בתיק האחר (של בית המשפט לתעבורה בחיפה) או הצהרה על אובדן רישיון הנהיגה בתיק האחר אין בה כדי לפטור את המבקש מהפקדה נוספת בתיק שבנדון. לכן נטען כי יש לדחות את הבקשה וחובה על המבקש להפקיד את רישיון הנהיגה או תחליף המצאה (הצהרה) בתיק הנדון לצורך תחילת מניין ימי הפסילה.
עוד טוענת המשיבה כי הפסילה בגינה הופקד התצהיר חלף הרישיון בשנת 2007 הייתה לשלושה חודשים ולאחר מועד זה היה רשאי המבקש לשוב ולנהוג (ככל שהיה בידו רישיון בתוקף או פעל להוציא רישיון כזה). בהתאם, נטען כי גם תוקף ההפקדה היה לשלושה חודשים בלבד ולא ניתן להכיר באופן רטרואקטיבי בשש שנות פסילה בהסתמך על הפקדה שתוקפה פקע זה מכבר. בנוסף, טוענת המשיבה כי מעיון בגיליון הרישום התעבורתי של המבקש עולה כי לאחר מתן גזר הדין בתיק זה בתאריך 10.7.01 לא רק שהמבקש לא הפקיד את רישיון הנהיגה אלא לאחר שהשתחרר ממאסר בשנת 2003 המשיך לנהוג ברכב, חרף העובדה שידע על קיומה של הפסילה שנגזרה עליו וחרף העובדה שרישיון הנהיגה שלו פקע בסוף שנת 2001 ואף קיבל דו"ח על כך בתאריך 28.10.06. חמור מכך, לא רק שהמבקש נהג חרף העובדה שהושתה עליו פסילה ורישיונו פקע, אלא הוא אף נהג בשכרות והועמד על כך לדין והורשע ביום 27.1.08 ונגזרו עליו 24 חודשי פסילה נוספים. גם בתיק האחרון לא טרח המבקש להפקיד רישיון נהיגה עד עצם היום הזה. בנוסף, טוענת המשיבה, בשנת 2010 נגזרה על המבקש פסילה למשך 24 חודשים במסגרת גזר דין בת"פ (שלום עכו) 41023-12-09.
המשיבה טוענת כי המבקש מזלזל בהחלטות בית המשפט והפסילה שהוטלה עליו לא הרתיעה אותו מלהמשיך ולנהוג ולבצע עבירות. כן נטען כי מטרת הפסילה בת שש השנים לא הושגה בפועל ולכן אין מקום לבוא לקראתו ולהכיר רטרואקטיבית בפסילה. נטען כי כיום עומדות נגד המבקש בין 8 ל-10 שנות פסילה שטרם החלו להיספר עקב אי הפקדת רישיון או תצהיר. לאור כל זאת טוענת המשיבה כי אין מקום להכיר רטרואקטיבית בפסילה בת שש השנים בהסתמך על ההפקדה או התצהיר משנת 2007.