ת"א
בית משפט השלום פתח תקווה
|
17/02/2015
|
בפני השופטת:
ניצה מימון שעשוע
|
| - נגד - |
תובע:
אלי יפרח
|
נתבעת:
סמדר מזוז
|
| פסק דין |
בפני תביעת לשון הרע.
התובע הינו בעל חברת הסעות הנותן לרשויות מקומיות שונות, לרבות עיריית אלעד, שירותי הסעות לילדים עם צרכים מיוחדים. הנתבעת הינה תושבת אלעד ועבדה בתקופה הרלוונטית כמלוות ילדים בהסעות שביצע התובע עבור העיריה. כמו כן שימשה הנתבעת כנציגת קבוצת מלווים בהסעות לגבי תנאי העסקתם, זכויותיהם הסוציאאליות וכו', מול חברת ההסעות ומול העיריה.
התובע טוען כי הנתבעת פרסמה עליו לשון הרע באזני שני אנשים לפחות, כאשר אמרה בחוה"מ סוכות 2012 למלווה ציונה דארי (להלן: ציונה) בנוכחות הנהג מרדכי פנחס, כי כולם יודעים שיש לה רומן עם התובע, ויש שכנים שלה שראו אותו עולה אליה הביתה, זאת כאשר התובע אדם נשוי ובעל משפחה וכל הנוגעים בדבר מתגוררים באלעד שהיא עיר דתית-חרדית. התובע טוען כי הנתבעת חזרה על הדברים באותו יום בשיחה טלפונית עם צביה דוידוב שהינה מלווה ומכירה את הצדדים ואת ציונה.
התובע טוען כי הדברים שאמרה הנתבעת פגעו ברגשות בני משפחתו, הכתימו את שמו הטוב בציבור תושבי אלעד ואף היו עלולים לפגוע בהעסקתו ע"י העיריה.
על פי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965,
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2)לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו".
הנתבעת לא הכחישה את אמירת הדברים באזני ציונה והנהג פנחס שהיה עמה ברכב, וכי חזרה על הדברים בשיחה טלפונית עם צביה דוידוב. היא אף אינה חולקת על משמעותם הדיבתית באזני כל אדם סביר, בהיות התובע אדם נשוי המקיים אורח חיים דתי.
טענת ההגנה של הנתבעת היא, כי מדובר בשמועה שהופצה זה מכבר, עוד משנת 2008, בעיר אלעד, והיא רק חזרה על הדברים באזני ציונה. לטענתה, השמועה הופצה ע"י שכנה של ציונה אשר סיפרה שציונה התוודתה על ביקור התובע בביתה לשתיית קפה ועל יחס מועדף שקיבלה ממנו מבחינת תנאי שכר.