ה"פ 2240/03 קלימי ואח' נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח'

רקע

1.מבקש 1 (להלן – המבקש) שימש סוכן ביטוח של הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן – הפניקס) במשך כשלושה עשורים החל משנת 1975. בשנת 1996 נטלו המבקש ואשתו (מבקשת 2; להלן – המבקשת) מהפניקס שלוש הלוואות וחתמו עמה על שלושה הסכמי הלוואה. הסכם הלוואה ראשון בסך 330,000 ₪ נחתם ביום 5.11.96; הסכם הלוואה שני בסך 491,000 ₪ נחתם ביום 1.12.96; והסכם הלוואה שלישי בסך 332,000 ₪ נחתם ביום 18.12.96. להבטחת ההלוואות מישכנו המבקשים לטובת הפניקס את ביתם שבהר אדר, ושיעבדו לטובתה במשכנתא מדרגה ראשונה משרד שבבעלותם בירושלים. בהסכמים נכתב כי ההלוואות יוחזרו ב-180 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מסוף שנת 1998. בהתאם לבקשת המבקשים, נדחתה תחילת החזר ההלוואות לחודש יוני 1999.

2.ביום 5.8.02 (להלן – היום הקובע) הגישה הפניקס ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב בקשה למימוש משכנתא עקב העמדת ההלוואות לפירעון מיידי. בתגובה הגישו המבקשים את התובענה דנן, בדרך של המרצת פתיחה, בה התבקש בית המשפט להצהיר כי הליכי מימוש המשכנתא ננקטו שלא כדין, ללא עילה ובחוסר תום לב, וכי המבקשים אינם חייבים לפניקס כספים על חשבון תשלומי ההלוואות. התובענה הוגשה נגד הפניקס ונגד כונס הנכסים שמונה על ידי ראש ההוצאה לפועל למימוש המשכנתא. הליכי ההוצאה לפועל עוכבו עד להכרעה בתובענה (בש"א 2532/03).

טענות המבקשים בהמרצת הפתיחה

3.טענות המבקשים השתנו והצטמצמו תוך כדי בירור ההליך. נפתח בסקירת הטענות המקוריות כפי שהופיעו בהמרצת הפתיחה.

4.טענה מרכזית של המבקשים בהמרצת הפתיחה נגעה לאופן ולסדר פירעון החובות הקשורים להלוואות ולמקדמות. נטען כי בשנים הראשונות להחזר ההלוואות קיזזה הפניקס את סכומי ההחזר החודשיים מהעמלות המגיעות למבקש ממנה, בהתאם לאמור בהסכמי ההלוואה. בחודש יולי 2001 קיבל המבקש הודעה מנציגי הפניקס כי קיים בהחזר ההלוואות פיגור של כ-60,000 ₪ שהצטבר מאז תחילת שנת 2001. המבקש ניסה להגיע עם הפניקס להסדרים שונים בקשר לפיגור, ובכלל זה הציע כי הפניקס תקזז את חוב הפיגור מהעמלות המגיעות לו ממנה בגין פוליסות ביטוח אלמנטרי, בנוסף לעמלות בגין פוליסות ביטוח חיים. הצעות אלו לא הועילו, והמבקש נדחה בלך ושוב.

בדיעבד התברר למבקש כי הפניקס חייבה אותו בכרטיס הנהלת החשבונות בסכומים שונים שלא כדין, ובכלל זה קיזזה החל משנת 2000 מעמלות ביטוחי החיים סך חודשי של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ עבור חוב מקדמות, וזאת בניגוד להוראות הסכמי ההלוואה לפיהן יש לפרוע תחילה את ההלוואות מכספי העמלות. כתוצאה מכך, כספי העמלות לא הספיקו למלוא החזרי ההלוואות, ונוצר פיגור בהחזר.

המבקש הצהיר עוד, כי בחודש ינואר 2001 הוא סיכם בעל פה עם סמנכ"ל אגף ביטוח חיים בפניקס, יעקב שטיינפלד ז"ל, כי ההלוואות ימשיכו להתקזז מהעמלות, ואם יוותר כסף, הוא ייזקף להחזר המקדמות בסך 4,000 ₪ לחודש בצירוף מע"מ. לדבריו, הפניקס נהגה כך עד לחודש פברואר 2001 "כשבתקופה זו היה מספיק כסף לקיזוז הן עבור החזרי המשכנתאות והן עבור 'החוב' שיצרו". בחודש פברואר 2001 החליטה הפניקס על דעת עצמה ובניגוד מוחלט להסכמים שבכתב ובעל-פה, לקזז מהעמלות סך חודשי של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ, ורק את היתרה זקפה להחזר ההלוואות. לדברי המבקש, הוא מחה בפני הפניקס על כך שלא נתנה קדימות לקיזוז חוב ההלוואות כפי שסוכם עמו.

5.טענה נוספת בהמרצת הפתיחה עסקה בנושא הריבית וההצמדה. נטען כי במהלך השנים זוכה המבקש בכרטיס הנהלת החשבונות במקדמות על חשבון עמלות עתידיות שיקבל, ובסוף כל שנה נערכה עמו התחשבנות של החיובים והזיכויים. אם נוצרה יתרת חובה בין העמלות לבין המקדמות שקיבל, הוא לא חויב בריבית והצמדה על יתרת החובה. בדיעבד התברר לו, כי בניגוד למוסכם ולמקובל, הפניקס חייבה אותו החל משנת 1998 בריבית והצמדה בשיעור שבין 5% ל-7% על יתרת החובה בגין המקדמות ששילמה לו.