תתע"א 319-03-14 מדינת ישראל נ' מסטוב ויאצסלב

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגת רכב פרטי כבלתי מורשה, בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודת התעבורה.

2.עובר למתן גזר הדין הוזמן בעניינו של הנאשם, מטעם ההגנה, תסקיר שירות מבחן, תכנית של"צ, חוות דעת של הממונה על עבודות שירות בשב"ס ממנה עולה כי הנאשם כשיר לרצות מאסר, אם יוטל, בעבודות שירות.

3.בגדר התסקיר מציין שירות המבחן כי הנאשם לא הסתבך בפלילים, מנהל חיי משפחה יציבים וממוקד בפרנסת משפחתו. . עוד צוין כי "נראה כי בהיותו תחת לחץ כלכלי מצא לגיטימציה להתנהלות לא תקינה בהיבט התעבורתי, הבולטת ביתר שאת לנוכח עיסוקיו בשיפוץ רכבים". וכן נאמר כי מעבר לצער על הסתבכותו של הנאשם בעבירה זו, בפעם השנייה, והחשש מפני השלכותיה של הסתבכות זו " לא ניכרה מצדו יכולת לבירור נוסף של התנהגותו והחזרה בפעם השנייה על אותה עבירה, גם לאחר הליך משפטי דומה וענישה מותנית שהוטלה עליו". בתום בשיחה עם שירות המבחן הציג הנאשם רישיון נהיגה שהוציא ב-16.1.15, עובדה זו מפחיתה את הסיכון להישנות עבירה דומה בעתיד.

4.ב"כ המאשימה בטיעונו לעונש מדגיש את חומרתה של העבירה בה הורשע הנאשם, את העובדה כי הנאשם מורשע זו הפעם השנייה באותה עבירה ואת האמור בתסקיר שירות המבחן ולפיה הנאשם כלל לא הפנים את חומרת התנהגותו גם בפעם השנייה. משמע, דפוס התנהלות עברייני עדיין קיים לפחות באופן פוטנציאלי אצל הנאשם. מתחם העונש ההולם לעבירה של נהיגה כבלתי מורשה בפעם השנייה כולל מאסר בפועל למשך חודשים ועד שנים. אין כל הצדקה, לטענת המאשימה, לחרוג ממדיניות זו בעניינו של הנאשם. לאור זאת, עתירת המאשימה היא להורות על מאסרו של הנאשם מאחורי סורג ובריח לתקופה ארוכה, להטיל מאסר על תנאי מרתיע ולפסול את הנאשם לנהיגה משך זמן רב ועוד.

5.בטיעון ההגנה לעונש הודגש כי הנאשם נטל אחריות על ביצוע העבירה באופן מידי והפנים את חומרתה. הפגם שהיווה בסיס לכתב האישום – רופא. הנאשם הוא אדם נורמטיבי המנהל חיי משפחה יציבים ותקינים ותורם לקהילה. ובנסיבות אלה ניתן, על מנת לסייע לנאשם להפנים את חומרת העבירה, להסתפק בצו של"צ ולא במאסר.

דיון והכרעה

6.בעקבות תיקון 113 לחוק העונשין יש לקבוע תחילה את מתחם העונש ההולם לעבירה בנסיבותיה ולאחר מכן לקבוע את גזר הדין, לאור נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם, בגדר המתחם שנקבע. לצורך קביעת המתחם יש להביא בחשבון 3 שיקולים: הערך המוגן שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנוהגת ונסיבותיו של המקרה הקונקרטי.

7.אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי העבירה האוסרת נהיגה כבלתי מורשה נועדה להגן על שלומם וביטחונם של הנהג הבלתי מורשה ושל יתר המשתמשים בדרך. מי שנוהג ברכב מנועי ולא הוכשר לכך מסכן לא רק את עצמו אלא אף את יתר המשתמשים בדרך. ( השווה: עפ"ת 25225-03-13 גטניס נ' מדינת ישראל ( לא פורסם)). במקרה שלפני לא נטענה כלל הטענה כי הנאשם היה כשיר – מהותית – לנהוג ברכב בעת העבירה ועל כן ניתן לקבוע כי הפגיעה בערך המוגן היא מקסימלית.

8.מדיניות הפסיקה הנוהגת קובעת, לטעמי, מתחם ענישה הנע בין מאסר מותנה, פסילה בת מספר חודשים, פסילה מותנית ורכיבי ענישה נלווים ועד לשנת מאסר בפועל, פסילה ארוכה, מאסר מותנה, פסילה מותנית ורכיבי ענישה נלווים.

•ברע"פ 2391/14 שגיא ברק נ' מדינת ישראל (12.5.14) אושר עונש מאסר ל-14 יום ורכיבי ענישה נוספים על עבירה של נהיגה כבלתי מורשה כעבירה ראשונה.