VIN DU PLATEAU ואח' נ' גרופר ואח'

פסק דין

התובעת 1, plateau du vin, הינה חברה זרה ממולדובה, אשר עיסוקה ייצור ומכירה של יינות ומשקאות.

התובעת 2, plateau du vin inc, חברה זרה אף היא ממדינת ניו-יורק שבארצות-הברית, ועסקיה קשורים יחד עם התובעת 1.

הנתבעת 3, חברה ישראלית המייבאת יינות כשרים לישראל, אשר מנהלה הוא הנתבע 1. הנתבע 2 גם הוא עובד החברה. הנתבע 4, בנו של הנתבע 2, הנו הבעלים של החברה.

בפתח הדברים אעיר כי לא הועלתה סוגיה באשר לדין הנוהג במקרה דנן ולפיכך, הדין ניתן על פי הדין הישראלי.

טענות הצדדים

טענות התובעות

לטענת התובעות, הנתבע 1, יחד עם הנתבעים 2 ו-3, היו שותפים לתרגיל עוקץ והונאה מתוחכם שבוצע כנגד התובעות, באמצעות הנתבעת 3.

ביום 05.08.06, נכרת הסכם בין התובעות לנתבעת 3, באמצעות הנתבע 1, לפיו התובעת 1 תייצר במולדובה יין בבקבוקים עבור הנתבעת 3, ותשלח אותם לנמל חיפה, כאשר התשלום עבור העסקה ישולם לידי התובעת 2.

על-פי ההסכם, טרם תחילת ייצור היין, היה על הנתבעת 3 להנפיק עבור התובעות leter of credit (להלן: "מכתב האשראי"), קרי שטר התחייבות מבנק או גוף כלכלי דומה כי מייד עם הגעת הסחורה לארץ מתחייב אותו בנק או גוף כלכלי להעביר את סכום ההתחייבות לידי התובעת 2.

הנתבעים דאגו להנפקת מכתב אשראי של בנק אמריקה ניו יורק, ואף האריכו את תוקפו לפי דרישת התובעות, כדי שיהיה בתוקף במועד שליחת בקבוקי היין. באופן זה האמינו התובעות כי כספי התמורה מובטחים.

לטענת התובעות, הנתבעים דאגו כי בהסכם יכתב כי תנאי לביצוע התשלום הינו מסירת תעודת משלוח מקורית לידי הנתבעת 3, בעוד במכתב האשראי אותו הנפיקו דאגו כי יירשם שהתשלום יבוצע כנגד הצגת תעודת המשלוח המקורית.

לאחר שהמשלוח יצא לכיוון ישראל, ביקשו הנתבעים וקיבלו מאת התובעות את תעודת המשלוח. הנתבעים מיהרו להציגה לחברה אשר הנפיקה את מכתב האשראי (חברת Horizon – ש.ש.) וביטלו אותו עוד בטרם הספיקה הנתבעת 3 לבקש את כספי התמורה (כך נכתב בכתב התביעה. לדידי, צריך להיות – בטרם הספיקה התובעת 2). עת פנתה התובעת 2 לבנק אמריקה ניו יורק על מנת לפדות את מכתב האשראי, נדהמה לגלות כי הוא בוטל על-ידי הצגת תעודת המשלוח.

הנתבעים שחררו את הסחורה מהמכס באמצעות תעודת המשלוח מבלי ששילמו דבר בעבורה.

לתביעה צורפו 2 תעודות משלוח, אחת ע"ס 18,135$ והשניה ע"ס 18,120$, המרכיבות את סכום התביעה.

טענות הנתבעים

תחילה טענו הנתבעים להיעדר יריבות בין התובעות לנתבעים 1, 2 ו-4 שכן ההתקשרות החוזית היתה למול הנתבעת 3 ופעילותם היתה במסגרת עבודתם אצל הנתבעת 3. הנתבעים מכחישים כל מעשה תרמית מצדם, ומכאן שאין לנו עניין בהרמת מסך.

לטענתם, התובעות יצרו מצג שווא ולא עמדו בהתחייבויותיהן כלפי הנתבעת 3.

התובעות ביקשו מספר פעמים להאריך את תוקף מכתב האשראי שכן התברר כי אינן מסוגלות לספק את היין באיכות המחוייבת וכיוצ"ב. הנתבעת 3, חרף הנזקים שספגה כתוצאה מכך, הסכימה ונשאה בעלויות הארכות תוקף המכתב. לטענת הנתבעים, מכתב האשראי לא כובד על-ידי בנק ניו-יורק שכן התובעות לא עמדו בתנאים שנקבעו בו. כמו כן, התנאי להאריך תוקפו מפעם לפעם היה כי התובעות יפצו אותם בהתאם לנזק שנגרם כתוצאה מהאיחור שהביא לירידה דרמטית במחיר הסחורה שכן התובעות התחייבו לספק את הטובין עד לחגי תשרי, תקופת השיא. ההבטחה לפיצוי ניתנה על-ידי מר מרקוביץ', מנהל התובעות.

לטענת הנתבעים, הטובין נשלחו באיחור, אולם הם היו בדיעה כי מכתב האשראי עדיין תקף וכי הוא יכובד. עת הגיעו הטובין גילו הנתבעים כי היין באיכות ירודה, ללא הכשר ואינו עומד בתקן הישראלי. הנתבעת 3 נאלצה לשאת בעלויות אחזקת הטובין בנמל חיפה ובעלויות נוספות של תיקון תוויות היין. הנתבעת 3 הקטינה את נזקה באופן שהוציאה את הסחורה ומכרה אותה.