SOLUX S.p.A נ' טי. או. יו מילניום אלקטריק בע"מ

השופט מ' מזוז:

1. המערערת בע"א 8759/16 והמשיבה 1 בע"א 9000/16 (תאגיד איטלקי בשם SOLUX S.P.A; למען הנוחות להלן: המערערת) התקשרה עם משיבה 1 בע"א 8759/16 והמערערת בע"א 9000/16 (חברת טי.או.יו מילניום אלקטריק בע"מ; למען הנוחות להלן: המשיבה) לצורך רכישת פאנלים סולאריים להצבה על גבי מפעלהּ באיטליה. במסגרת ההתקשרות נקבעו לוחות זמנים לאספקת הפאנלים שהיו חשובים למערערת על מנת לזכות בהטבות מממשלת איטליה.

2. בין החברות התגלעו מחלוקות, אך בסופו של דבר הן הגיעו להסכם לפיו סופק משלוח אחד וניתנה למערערת אפשרות לבחור אם היא מעוניינת להזמין משלוח שני. ואכן, לאחר שהמשלוח הראשון סופק והותקן בהצלחה, הודיעה המערערת כי היא מעוניינת גם במשלוח השני. המערערת שילמה למשיבה מקדמה בשיעור של 90% מהתמורה (סך של 716,558 דולר ארה"ב), ונקבעו לוחות זמנים שהיו חשובים למערערת לצורך קבלת ההטבות הממשלתיות.

3. המשלוח השני של הפאנלים הסולאריים לא סופק, והמערערת ביטלה את ההזמנה והגישה ביום 1.1.2012 תביעה לבית המשפט המחוזי. לאחר שהגישו המשיבים (המשיבה והמשיב 2 בשני הערעורים, בעל השליטה במשיבה; להלן: המשיב) כתב הגנה והתקיים דיון בבית המשפט, הופנו הצדדים להליך גישור שנמשך כחצי שנה ובסופו הגיעו להסכם.

4. במסגרת הסכם הגישור, שניתן לו תוקף של החלטה ביום 31.1.2013, הוסכם כי: המשיבה תספק למערערת 2,160 פאנלים מסוג 190 ואט, וכן 651 פאנלים מסוג 230 ואט מתוצרת גרמניה, והכול בתוך 5 חודשים ממועד כניסת הסכם הגישור לתוקף; כל ההוצאות הכרוכות באספקה, לרבות הובלה וביטוח הובלה ימית, יחולו על המשיבים, והאחריות לשחרור הפאנלים מהנמל וההוצאות הכרוכות בכך - על המערערת; אם לא יסופקו הפאנלים מכל סיבה שהיא, תשלם המשיבה למערערת 228 יורו עבור כל פאנל מסוג 190 ואט, ו- 276 יורו עבור כל פאנל מסוג 230 ואט.

5. חרף קיומו של ההסכם, לא סופקו פאנלים סולאריים מכל סוג שהוא למערערת. המשיבים טענו כי הם מילאו את חלקם בהסכם, שכן הם הובילו את הפאנלים לנמל גנואה שבאיטליה, אך לא הצליחו להמציא למערערת את המסמכים הדרושים לצורך שחרור הסחורה, וזאת באשמתה. מנגד טענה המערערת, כי הפאנלים לא סופקו לה במועד, ואף שהיא נאותה להאריך את המועד לצורך קיום ההתחייבות, לא הומצאו לה המסמכים הדרושים לשחרור הסחורה, ולטעמה אף ספק אם הסחורה אכן הגיעה כטענת המשיבים ליעדהּ בגנואה.

6. על רקע האמור ביקשה המערערת לתקן את תביעתה ולבססה על הפרת הסכם הגישור, והעמידה את הסכום הנתבע על סך של 3.2 מיליון ₪. בית המשפט המחוזי התיר למערערת לתקן את כתב התביעה. בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים על החלטה זו נדחתה (רע"א 2317/14 טי.או.יו מילניום אלקטריק בע"מ נ' SOLUX S.P.A תאגיד איטלקי (8.5.2014)).

7. בית המשפט המחוזי (השופטת א' רבינוביץ ברון) קיבל את תביעתה של המערערת נגד המשיבה. בית המשפט התרשם מחומר הראיות שכלל התכתבויות בין הצדדים בנוגע למשלוח השני, והגיע למסקנות הבאות: ראשית, כי לא הוכח שהגיעו פאנלים מתוצרת גרמניה לנמל גנואה, כפי שהתחייב מהסכם הגישור; ושנית, כי אף שהוכח שפאנלים מתוצרת סין כן הגיעו לנמל גנואה, התברר כי המשיבים לא המציאו את המסמכים הנדרשים לצורך שחרור הסחורה, כפי שהיה עליהם לעשות. בית המשפט קבע כי המשיבה אמנם שינתה את כתובתה ולא עדכנה את המשיבים לפני שניסו להמציא לה את המסמכים, אך לאחר שמסרה להם את הכתובת הנכונה, ובשלב מאוחר יותר אף הציעה כי המסמכים יומצאו לבא כוחה שבישראל, לא עשו המשיבים דבר לצורך מסירתם; ומכאן אחריותם. בשל כך חויבה המשיבה לשלם למערערת את מלוא הפיצוי המוסכם לפי הסכם הגישור - סך של 672,156 אירו בצירוף הריבית המוסכמת. כן חויבה המשיבה לשלם למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

8. אשר למשיב, בית המשפט דחה את עתירת המערערת להטיל עליו אחריות אישית להפרת הסכם הגישור. ראשית, נקבע כי החיוב לספק את הפאנלים הוטל לפי הסכם הגישור במפורש רק על המשיבה. בהקשר זה הודגש כי אמנם ההסכם נערך בין הצדדים (לרבות המשיב), אך נערכה בו הבחנה ברורה בין המשיבה לבין המשיב באופן שלא הוטלה כל חבות אישית על המשיב לביצוע ההסכם. שנית, נדחתה הטענה לפיה המשיב פעל בחוסר תום לב באופן שמצדיק להטיל עליו לשלם בעצמו את הפיצוי המוסכם לפי הסכם הגישור. בהקשר זה נקבע, כי אמנם הימנעותו של המשיב מלמסור את המסמכים הנדרשים עלתה כדי התנהגות בחוסר תום לב, אולם הובהר כי אין בכך כדי להצדיק חיובו בפיצוי המוסכם שלא נועד לחול עליו, ובנוסף נקבע כי לא הוכח מהו הנזק שנגרם למערערת כתוצאה מכך. גם יתר הטענות שחתרו לחיוב המשיב - עילות נזיקיות וטענה להרמת מסך - נדחו.