Pires & Tarsis Sociedade De Advogados נ' אינספייר אמ.די בע"מ

החלטה

1.המבקשת (היא הנתבעת בתיק העיקרי), הגישה בקשה זו לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, היה ותדחה התביעה.

2.התובעת בתיק העיקרי הינה שותפות ברזילאית רשומה של עורכי דין, אשר התאגדה על פי טענתה לפי דיני מדינת ברזיל (תעודת ההתאגדות של התובעת בברזיל צורפה כנספח 1 לכתב התביעה). התובעת הגישה כנגד המבקשת תביעה כספית בסכום של כ- 1,200,000 ₪, על בסיס חוזה שנחתם בין הצדדים ביום 5.10.09, לפיו התחייבה המבקשת לשלם למשיבה עמלות/תמלוגים, בגין פעולות תיווך שביצעה בעבורה, בהתאם למוסכם בנספח B להסכם.

3.המבקשת מבססת את בקשתה על סעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"). כפי טענתה יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט במקרה בו תדחה התביעה, וזאת מאחר ומדובר במשיבה שהינה תאגיד זר, אשר אינו רשום כשותפות חוץ בישראל, אינו מקיים כתובת עסקית קבועה בישראל, אין בידיו כדי להצביע על נכסים בישראל מתוכם תוכל המבקשת להיפרע בבוא העת. כן מוסיפה המבקשת לטעון כי מקום מושבה של המשיבה הינו במדינת סאו פאולו שבברזיל (מדינה אשר לא הצטרפה לאמנת האג). עוד טוענת המבקשת כי המשיבה הינה תאגיד אשר יוסד אך בסמוך לאירועים נשוא התובענה ולפיכך עולה חשש כי מדובר בתאגיד קש אשר אינו מהווה משרד עורכי דין של ממש.

4. בהתאם להחלטתי מיום 15.6.11, הוגשה תגובת המשיבה לבקשה. כן הוגשה תשובה לתגובה מטעם המבקשת.

5.במסגרת תגובתה מעלה המשיבה טענות הקשורות עם טענות שהועלו על ידי המבקשת במסגרת הבר"ל – טענות שאינן מעניינה של בקשה זו שבפניי. באשר לבקשה המבקשת לחיובה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, טוענת המשיבה כי החיוב בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקנות אינו אוטומטי גם במקרה של תאגיד זר, וכי יש לבחון את סיכויי התביעה לרבות הגנתה של המבקשת, כמו גם שיקולים נוספים של זכות הגישה לערכאות ותום לב. לטענת המשיבה, טענתה של המבקשת כי המשיבה תתקשה לשאת בתשלום הוצאות אשר ייפסקו כנגדה לא הוכח ולו לכאורה. כפי טענתה של המשיבה, היא מעסיקה מנהל איזור באמריקה הלטינית ומנהלת שם וכן בברזיל עסקים ופעילות בהיקף נרחב. כן לטענתה מר אשר תרשיש שהינו עו"ד ברזילאי ותיק ובעל מוניטין, הוא אחד מיחידי השותפות, והינו אזרח ישראלי המתגורר בישרל (תצהירו צורף בתמיכה לכתב התגובה). כפי טענת המשיבה, בכותרת התביעה צויין במפורש כי המשיבה פועלת באמצעותו של מר תרסיס וכתובת מגוריו בעיר רעננה צויינה אף היא.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

7.ואולם, מאחר ומדובר בתובעת שהינה תאגיד (גם אם תאגיד זר), היה על המבקשת לבסס

את בקשתה על סעיף 353א' לחוק החברות תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), ולא על סעיף 519 לתקנות, כפי שעשתה.

סעיף זה בחוק החברות קובע כי רשאי ביהמ"ש, לבקשת נתבע, להורות כי חברה תתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, אלא אם סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה או אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

5.המשיבה בתגובתה טוענת באופן כללי וגורף כי מצבה הכלכלי הינו טוב וכי היא איננה "ענייה". טענה זו נשארה ברמה הסתמית. התגובה אומנם מאומתת בתצהיר של מר אשר תרשיש, אולם זה טען במסגרת סעיף 4 לתצהירו באופן כללי כי: "במידה שהשותפות (התובעת) תחויב בהוצאות בסוף ההליך נגד חברת אינספייר היא תוכל לשלם את ההוצאות ותשלם אותן. יש לשותפות עסקים ופעילות, הן פעילות מסחרית בברזיל ובאמריקה הלטינית והן פעילות משפטית בעריכת דין (כמשרד עורכי דין)...".

לטענה זו לא צורפה כל אסמכתא או נתון כלשהו שיגבה את האמור.

המשיבה לא הצביעה על נכסים המצויים בבעלותה בישראל.

6.הנטל להוכיח את יכולתה הכספית של המשיבה הוטל מכח חוק החברות על המשיבה עצמה (לפיכך אין ממש בטענתה של המשיבה כי המבקשת לא תמכה בקשתה בתצהיר). .

"מקום בו נותרו כפות המאזניים מאוזנות לעניין זה, נוטה ביהמ"ש לחייב את החברה

במתן ערובה, אלא אם יסבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת".

(ראה בש"א 6191/04 (מחוזי חיפה) Polska Zegluga Marska ואח' נ. החברה לנאמנות של בנק איגוד בע"מ (אתר נבו) פסקה 12 להחלטה.

7.בנסיבות דנן, כשמדובר בחברת חוץ ללא כתובת בישראל (הכתובת שניתנה במסגרת התביעה הינה כתובתו של מר תרשיש), וללא שמץ ראיה התומך באיתנותה הכלכלית או ביכולת הגבייה ממנה, מסקנתי היא כי יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה.

8.באשר לגובה סכום הערובה, עניין זה נתון לשיקול דעת ביהמ"ש (רע"א 1166/93 מורשת ישראל אינק נ. עידן חדש הפקות סרטים וטלוויזיה בע"מ ואח' (אתר נבו)).

שיעור הערובה הוא פועל יוצא של ההוצאות הצפויות במהלך המשפט. ההוצאות אמורות להפסק באופן ריאלי בכפוף לכך שמדובר בהוצאות סבירות הכרחיות ומידתיות (ראו בש"א (מחוזי חיפה) 6191/04 לעיל ס' 19 להחלטה).