החלטה
בפניי בקשה למתן פטור מאגרה.
ברקע ההתדיינויות מצויות העובדות הבאות. ביום 13.11.12 הגישה ב"כ המבקשת עתירה מנהלית וכן בקשה לצו ביניים, לפיה מתבקש ביהמ"ש להורות על ביטול החלטת המשיבה לדחות את בקשת המבקשת להכרתה כפליטה, ולקבלת מקלט בישראל, ובנוסף, לבטל את צו ההרחקה ו/או המשמרות, ככל שקיימים, כנגד המבקשת. במקביל הגישה ב"כ המבקשת בקשה לפטור מאגרה. ביום 14.11.13 דחה ביהמ"ש המחוזי בתל אביב (כב' השופט ד"ר קובי ורדי) את בקשתה וחייב את המבקשת בתשלום האגרה. ב"כ המבקשת ערערה על החלטה זו וביום 7.4.13 קיבל ביהמ"ש העליון (אצל כב' השופטת דפנה ברק-ארז) את הערעור והורה להחזרת הדיון בעניין בקשתה לפטור מאגרה לביהמ"ש דנן.
לטענת ב"כ המבקשת, המבקשת הנה אזרחית ניגריה השוהה בישראל מזה מספר שנים, בשל סכנה ממשית לחייה, ומתוך חשש שתחויב לעבור הליך של מילה נשית בארץ מוצאה. לטענתה, המבקשת ובעלה אינם עובדים למחייתם ומנסים לקיים באמצעים מינימליים את בתם בת השלוש שנולדה בישראל. לדבריה, אין למבקשת ולבעלה כספים או רכוש בעל ערך, והם מתקיימים בצניעות בעזרת חברי קהילתם ותרומות אזרחים ועמותות שונות. ב"כ המבקשת מציינת כי המבקשת נמצאת בחודש התשיעי להריונה, וצפויה ללדת בקרוב. לטענתה, אין באפשרות המבקשת להציג חשבונות או מסמכים כלשהם המעידים על חוסר יכולתה הכלכלית, וזאת משום שאין לה כל חשבון בנק ואין לה כל קצבה לה היא זכאית, בשל חוסר מעמדה. ב"כ המבקשת טוענת ששכר הטרחה בעד הטיפול בעתירה הוא מינימלי, וזאת לאור היכרותה עם המבקשת ואמונתה בסיכויי העתירה.
לטענת המשיבה, המבקשת לא פירטה בבקשה את הכנסותיה והוצאותיה, וכן, לא פירטה בדבר מקום מגוריה ועלות השכרת המקום, בבקשה ובתצהיר. המשיבה טוענת היה על המבקשת לפרט בדבר סכומי הסיוע מהמקורות שציינה בבקשה, וכן עלתה השאלה, כי אם אכן נעזרת במקורות אלו, מדוע לא מממנת באמצעותם את אגרת ביהמ"ש. בנוסף, מציינת המשיבה כי היה על המבקשת לפרט בתצהירה את גובה שכר הטרחה המדויק ולגבותו באסמכתא.
בתשובה, טוענת ב"כ המבקשת, כי אין בידי המבקשת מסמכים אשר יש בהם כדי להעיד על חוסר יכולתה הכלכלית. לדבריה, אין למבקשת כל הכנסות והוצאות מחייתה ממומנות באמצעות תרומות. ב"כ המבקשת מציינת כי מקור התרומות הוא אזרחים רחמנים, ולא קרובי משפחה או חברים וכי תרומות אלו יש בהם כדי לעזור לקיום צרכים בסיסיים ומינימליים. לטענתה, בעלה של המבקשת ואבי הילדה אינו חי עמה ואין קשר ביניהם. המבקשת סבורה שבעלה חזר לניגריה, ומטבע הדברים הוא אינו דואג לכלכלתה, לא כל שכן תומך בתשלומי האגרות. לענין גובה שכר הטרחה, ב"כ המבקשת טוענת שחשיפתו תהא בבחינת פגיעה בצנעת הפרט וכן פגיעה בחסיון עו"ד לקוח. יחד עם זאת, צורף פירוט תשלומים בתיק הלקוח של המבקשת. בנוסף, נטען כי המבקשת איננה מתגוררת בדירה שכורה אלא מתארחת בדירות של חברות ובכנסיה, וכי בדיקות ההיריון שלה מתבצעות בהתנדבות ע"י עמותות ורופאים מתנדבים.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית.
תקנה 14 לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות") קובעת כי במניין שיקוליו ליתן פטור מתשלום אגרה ישקול בית המשפט שני מבחנים עיקריים: (א) האם אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה; (ב) האם ההליך מגלה עילה (בשג"ץ 7997/05 דניאלי נ' פרקליטות המדינה, פורסם במאגרים, 15.1.06).
מעיון בבקשה ובתצהיר המבקשת מיום 12.11.12, שצורף לבקשה הפטור הקודמת, עולה כי קיימת אי בהירות לגבי הטענות בעניינו של הבעל ומקום שהייתו. בתצהיר ובבקשה טענה המבקשת כי היא ובעלה אינם עובדים למחייתם ונטולי רכוש, וכי הם מתקיימים בצניעות יחד עם בתם. אולם, בתגובת המבקשת עולה, לכאורה, כי המבקשת ובעלה אינם מתגוררים יחד וכי הוא אינו תומך כלל במבקשת ובילדה, שכן הוא נמצא בחו"ל (ייתכן שהפער בין האמור במסמכים נובע מהפרש הזמנים שבהם נכתב כל מסמך).
יודגש כי לא ברורה לי טענתו של ב"כ המבקשת לעניין אי חשיפת שכר הטרחה כאשר ברור גם על פי הפסיקה שנושא זה רלוונטי ומשמעותי מאוד לשאלת הפטור. יחד עם זאת, מעיון (על פי הפניית ב"כ המבקשת) ברשימת התנועות בתיק הלקוח שצורף, עולה כי המבקשת שילמה עד היום שכר טרחה בסך העולה על 14,500 ₪ שהוא סכום נכבד לכל הדעות. המבקשת לא פירטה מחד, כיצד ידה משגת לשלם את הסכומים הנ"ל ומה מקורות התשלום המדויקים, ומאידך, טוענת היא לחוסר יכולתה לעמוד בתשלום אגרת ביהמ"ש, דבר זה מעלה סימני שאלה לעניין חוסר יכולתה הכלכלית כנטען על ידה.
לאור האמור לעיל, ברי כי גם בהתחשב בקשיי המבקשת להמציא מסמכים להוכחה מלאה של חוסר יכולתה הכלכלית ניתן לומר שגם היום לא הציגה המבקשת תמונה מספקת אודות מצבה הכלכלי, חלף העובדה שנדרשה לעשות כן עפ"י התקנות ועפ"י החלטת ביהמ"ש העליון, בעניינה. יחד עם זאת, נוכח העובדה שהמבקשת נמצאת בחודש התשיעי להריונה ואמונה על קיום בתה הקטנה, התרשמתי כי מצבה הכלכלי של המבקשת אינו מן המשופרים. בנסיבות אלו, לאור מהות ההליך, מיהות המבקשת, ונוכח שיעור האגרה הנוהג (בשג"ץ 3320/11 ד"ר צבי אור מעוז נ' הנהלת בתי המשפט (11.5.11)), ומשנראה כי ההליך מגלה עילה, הנני סבור כי יש להפחית את האגרה ולהעמידה על סכום מתון בסך של 400 ₪.
המבקשת תשלם את האגרה, בתוך 14 יום, שאם לא כן, ההליך יימחק ללא התראה נוספת.
ניתנה היום, ד' סיון תשע"ג, 13 מאי 2013, בהעדר הצדדים.
ראובן שמיע, רשם