החלטה
העדה אינה אחראית על כתב התביעה, היא נתנה חוו"ד מומחה ויש לחקור על חוות דעתה ולא על כתב התביעה.
ניתנה והודעה היום כ"ח סיון תש"ע, 10/06/2010 במעמד הנוכחים.
עדי זרנקין, שופט
פסק דין
התובעת מס' 1 הינה חברה ידועה בעלת מוניטין בתחום ההנעלה ההלבשה, ומוצרי הספורט, והיא מוכרת את מוצריה ברחבי העולם, ובישראל היא עושה כן על ידי הנתבעת 2, שהינה היבואנית והמשווקת את מוצריה.
התובעת 1, הינה בעלת סימני מסחר ידועים ומוכרים, ובהם הסימן NIKE וכן הסימן המזוהה עימה הידוע בכינויו סווש (SWOOSH).
על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת פועלת נחרצות ומשקיעה משאבים לא מעטים בפיתוח מוצריה, ובהגנה על סימניה המסחריים, והיא נוקטת בפעולות הנדרשות למניעת הפרות של זכויות הקניין הרוחני שלה על ידי סוחרים ברחבי העולם, ובמקומותינו בכלל זה.
הנתבע מנהל עסק למכירת בגדים בקירית אתא, ובתאריך 18/11/09 ביצעה משטרת ישראל תפיסה בחנותו הקרויה "אורלי מותגים", ועל פי דו"ח הפקדת מוצר של משטרת ישראל שהוצג בפני (ת/2) נתפסו בחנותו 263 פריטי לבוש, ו 32 זוגות נעליים, הנושאים עליהם סימנים הזהים או דומים לסימני המסחר של נייק NIKE.
על פי חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעות (ת/1) שנערכה על ידי עורכת דין עדי ליסטר, אשר משמשת כמנהלת הקניין הרוחני אצל התובעת 2, הסחורה כולה שנתפסה אצל הנתבע הינה סחורה מזויפת ואיננה מתוצרתה של התובעת 1.
פריטי הלבוש שנתפסו, אינם כלל מדגמים אותם מייצרת התובעת, הם באיכות כללית נמוכה, הן מבחינת איכות הבד והן מבחינת התפירה, פריטי הלבוש אינם נושאים כל תווית מקורית של NIKE המציינת את פרטי היצרן, ארץ הייצור, מרכיבי הבד והוראות כביסה כפי שמופיעים במוצרים המקוריים של התובעת.
אף סמל ה SWOOSH הרקום על גבי הלבוש, הינו מעוות, וניכר בו שאין הוא מקורי.
כמו כן, לא מצויה על גבי הבגדים מדבקה מקורית של NIKE על גביה אמור להיות מוטבע מספר ברקוד מקורי, מספר דגם וצבע.
אף לגבי הנעלים שנתפסו, אף הם כולם מעשי זיוף, צבעיהם אינם הצבעים של הנעלים המקוריות, ואף החומר מהן עשויות הנעלים הוא שונה מן החומר ממנו עשויות הנעלים המקוריות של NIKE.
לאחר ששמעתי את עדותה של עורכת דין ליסטר, ולאחר שעיינתי בחוות דעתה, אני מקבל את חוות דעתה, ללא פקפוק, ואני קובע כי המוצרים שנתפסו אצל הנתבע הינם אכן מוצרים מזויפים המפרים באופן ברור את זכויות הקניין הרוחני של התובעים.
הנתבע ניסה לטעון כי הוא רכש את פרטי הלבוש והנעלים הללו כחלק מסטוק גדול יותר, שרכש מחנות שנקלעה לקשיים, ואפשר ובלא ידיעתו נמכרו לו אף פריטים שאינם מקוריים, וכי, מכל מקום, לא ידוע לו כי הסחורה הנ"ל הינה סחורה מזויפת, ועוד טען כי עיסוק זה של מסחר בפריטי ביגוד הינו עיסוק חדש עבורו, ונכון למועד התפיסה עסק בו רק חודשים אחדים בלבד.
עוד טען הנתבע, כי משהעבירה משטרת ישראל את הפריטים שנתפסו לאחסון בחברת NIKE מנעה ממנו את האפשרות להכין חוות דעת מטעמו, אשר תשמש משקל נגד לחוות הדעת מטעם התובעות.
בעניין זה ראוי לציין כי הנתבע לא טען, וממילא אף לא הוכיח, כי פנה לתובעות בבקשה להעמיד לרשותו אלו מן הפריטים שנתפסו על מנת להכין חוות דעת אשר כזאת, ובמצב זה משקל טענתו בעניין זה הינו כמשקל נוצה.
התובעות זכאיות לכך כי הקניין הרוחני שבבעלותם יזכה להגנה ראויה, ולא יהיה הפקר.
לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, אני נותן בזה צו המורה לנתבע להימנע מלבצע בעצמו ו/או באמצעות אחרים בין במישרין ובין בעקיפין, כל פעולה מסחרית לרבות רכישה הפצה או מכירה של מוצרים הנושאים את סימן המסחר NIKE ללא שקיבל את הרשאת התובעות לכך, וכמו כן אני מורה לו לאסוף את המוצרים המזויפים שברשותו, ככל שיש כאלה, ולהעבירם לתובעות באמצעות בא כוחן, לצורך השמדתם.
בנוסף לאמור לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעות, סך של 30,000 ₪ כפיצוי על פי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999.