פסק דין
לפני תביעה למתן צו מניעה קבוע, מתן חשבונות, וסעד כספי על סך 75,000 ₪, אשר הגישו התובעות כנגד הנתבע, בגין הפרה נטענת של זכויות הקניין הרוחני של התובעות על ידו.
העובדות הרלוונטיות וטענות הצדדים
התובעת 1 הנה חברה המנהלת פעילות בינלאומית בעיקר בממכר מוצרים מתחום ההנעלה, ההלבשה ואביזרי ספורט (להלן: "התובעת").
התובעת הנה בעלת סימני מסחר מוכרים ומפורסמים בעולם, וביניהם הסימן: "NIKE" והסימן המכונה "סווש" (נסחי רישום צורפו לכתב התביעה).
התובעת 2 הנה היבואנית והמשווקת של מוצרי התובעת בישראל (להלן: "נייקי").
ביום 25.1.11, נתפס הנתבע על ידי משטרת ישראל בשיתוף משטרת ראשון לציון, בתחנת דלק בראשון לציון, כשהוא ברכבו, וברשותו כ-33 פרטי לבוש ו-7 זוגות נעליים, הנושאים עליהם סימני מסחר המתיימרים להיות סימני המסחר של התובעות. התפיסה נרשמה במשטרה כ-פ.ל.א 35313/11.
ביום 10.2.11 הגישו התובעות את התביעה שלפני, בטענה כי הנתבע הפר את זכויות התובעות - בדיקת פרטי הלבוש וההנעלה שנתפסו ברשות הנתבע העלתה כי מדובר בפריטים מזויפים המהווים חיקוי של פרטי לבוש ונעלים של התובעת - וכי אין זו הפעם הראשונה שהוא לוקח חלק פעיל בהפצת מוצרים מזויפים המפרים את זכויותיהן הקנייניות של התובעות.
לטענתן, בשיווק או הפצה או מכירת הפריטים המזויפים על ידי הנתבע נגרם לתובעות נזק מצטבר: פגיעה במוניטין, דילול סימני המסחר, פגיעה בהיקף המכירות של התובעות וחשיפת התובעות לסכנת תביעות בגין אחריותן למוצרים הפגומים.
התובעות עתרו בתביעתן ליתן צו מניעה כנגד הנתבע, האוסר עליו, בעצמו או באמצעות אחר, כל פעילות מסחרית הנוגעת למוצרים הנושאים את סימני המסחר של התובעות או הדומים להם ללא הרשאה; למסור לב"כ התובעות את כל המוצרים המזויפים שברשותו; להורות לנתבע ליתן דין וחשבון מפורט על כל העסקאות בקשר עם המוצרים המזויפים, וכן פיצוי כספי לאור דין וחשבון שיינתן על ידו ופיצוי ללא הוכחת נזק בסך 75,000 ₪ הקבוע בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות").
יוער כבר עתה, כי התובעות זנחו במהלך ההליך המשפטי וגם בסיכומים שהוגשו מטעמן את תביעתן למתן חשבונות, והתמקדו בתביעתן הכספית ברכיב הפיצוי שבחוק עוולות מסחריות בסך 75,000 ₪ (ר' פרק ה לסיכומי התובעות).
הנתבע מצידו, אינו מכחיש את עובדת היותם של פרטי הלבוש וההנעלה שנמצאו ברשותו מזויפים (סע' 5 לסיכומיו), אך טוען להגנתו כי לא מכר את הפריטים ואף לא ניסה למכור אותם. לטענתו, כל "חטאו" בכך שביקש להיפטר מהפריטים הללו לאחר שכבר נתפס בעבר והוגשה נגדו תביעה, ובמהלך ניסיונו להיפטר מהפריטים ולהשיבם לידי המקור ממנו רכש אותם, נתפס שוב על ידי המשטרה.
הנתבע מוסיף וטוען, כי הוא הקורבן בפרשה, לאחר שנפל ברשתו של סוחר בפרטי לבוש והנעלה מזויפים מראשון לציון, רכש ממנו את הפריטים מבלי שידע כי הם מזויפים, ונתפס כאשר ביקש לתקן את מעשיו ולהשיב את הפריטים לאותו סוחר.
להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 2.10.09, כשנה וחצי לפני האירוע נושא התביעה, נתפס הנתבע על ידי משטרת ישראל באום אל פחם, כאשר ברשותו כ-51 זוגות נעליים מזויפים הנושאים, שלא כדין, את סימני המסחר של התובעות.
התובעות הגישו כנגדו וכנגד נתבע נוסף תביעה בבית משפט זה (תיק 32588-03-10), וביום 17.5.11 ניתן, על יסוד הסכמת הצדדים, צו מניעה קבוע כנגד הנתבע, והוא חויב בפיצוי התובעות בסך 18,000 ₪, ובהוצאות התובעות בסך 2,000 ₪.
דיון והכרעה
הוכח למעלה מכל ספק כי המוצרים אשר נתפסו ברכבו של הנתבע ביום 25.1.11 הנם מוצרים מזויפים, כאלו הנחזים להיות מוצרים של התובעות.
לעניין זה העידו מטעם התובעות -
מר יגאל ווין – מאתר עבור התובעת סחורה מזייפת ומלווה תפיסות משטרתיות של סחורות מזויפות.
כעולה מתצהירו מיום 4.7.11 ומחקירתו הנגדית, ביום 25.1.11 הוא קיבל הודעה מהמשטרה על תפיסת מוצרים שברשות הנתבע, בעקבותיה הגיע לתחנת המשטרה. בדיקה ראשונית שערך העלתה, כי מדובר במוצרים שאינם מקוריים. את הסחורה אשר נחשדה כמזויפת העביר לנייקי לבדיקה ולמתן חוות דעת, לידי הגב' עדי ליסטר (סע' 4 לתצהיר, עמ' 6, 8 לפרוטוקול מיום 8.2.12).