החלטה
מבוא
בפניי בקשה לביטול היתר המצאה לחו"ל של בקשה למינוי בורר.
המשיבות, חברות זרות שמושבן באיי הבתולה ובבריטניה, ביקשו ביום 30.8.2010 היתר המצאה לחו"ל של בקשה למינוי בורר. בעליהן של המשיבות הוא אזרח ותושב ישראל.
המבקשות הן חברות זרות שמושבן בגאורגיה. הבעלות בהן היא של ממשלת גאורגיה. המבקשת 1, JSC Georgian International Oil Corporation (להלן: "GIOC") מוזגה ביום 21.6.2006 עם המבקשת 2.
המשיבות טוענות כי ביום 15.12.2003 נכרת חוזה בין המשיבה 1, National Consultants Ltd. (להלן: "National ") לבין GIOC, שעניינו הקמת מערכת טלפוניה והספקת שרותי טלפוניה במקטע הגאורגי של קו צינור הנפט באקו- טיבליסי- שייחאן (להלן: "ההסכם הראשון"). לפי ההסכם הראשון התחייבה GIOC לשלם ל- National סך של 1,500,000 דולר בתמורה לביצוע העבודה נשוא החוזה. ביום 6.1.2004 נחתמה תוספת להסכם הראשון, שהרחיבה את היקף הפרוייקט לקטע הצינור שעד לעיר מוסקבה (להלן: "ההסכם השני"). במסגרת ס' 5.2 להסכם השני, נקבע כי כל מחלוקת בין הצדדים תידון בבוררות שתתנהל אך ורק בישראל, בפני בורר שימונה על ידי לשכת עורכי הדין בישראל וכי הצדדים מקבלים על עצמם את סמכותו של בית המשפט המחוזי בתל אביב:
“The parties shall use their best efforts to resolve amicably all disputes arising out of or in connection with this agreement. Any dispute between the parties that can not be resolved amicably within 30 days, then the parties exclusively agree to a binding arbitration to be conducted only Israel. If the parties fail to agree on a mutually acceptable Arbitrator, then they shall refer to the ‘Israel Bar Association’ to appoint an Arbitrator, which shall have at least 10 years experience, leading complex commercial arbitrations and with at least 3 years experience in litigation according to the laws of New York. The parties agree to subject themselves to the jurisdiction of the courts of the state of Israel, Tel-Aviv District courts. The breaching party shall bear all expenses associated with the arbitration process, before and during the arbitration (Arbitration fees, chamber fees, down payments, translators etc).”
(ההדגשות בקו אינן במקור. השיבוש התחבירי- only Israel, הוא במקור).
לטענת המשיבות, GIOC הפרה את שני ההסכמים בכך שלא שילמה ל- National את התמורה המוסכמת. לנוכח חילוקי הדעות שהתגלעו בין הצדדים, נמסר ל- National ביום 12.5.2004 מכתב מטעמה של GIOC, בו שבה GIOC על התחייבותה לקבל על עצמה את סמכותו של בית המשפט בישראל וכן לנהל בוררות בישראל (להלן: כתב ההתחייבות"), ואף הסכימה כי סמכות זו תחול גם לגבי ההסכם הראשון. וכך נכתב, בין השאר, באותו מסמך:
“GIOC (JSC “Georgian International Oil Corporation” and it’s shareholders and successors) undertakes the following additions to article 7d of the agreement-governing Law: a) GIOC accepts the exclusive and absolute authority of the courts of the state of Israel to endorse and execute all verdicts, orders or decision. Associated with all and any disputes, connected with said agreement, including arbitration verdicts and their enforcement on the relevant party. b) In all events, what ever that may be, GIOC absolutely agrees on an arbitration process and arbitration in Israel. In case that the parties fail to agree on a mutually acceptable Arbitrator within 2 weeks, GIOC agrees for the Israeli courts to appoint an arbitrator, on behalf of the parties. In addition to that, GIOC agrees that the arbitrator shall conduct a quick process, and to the extent possible, sit on consecutive day, The arbitrator’s findings and verdict shall be final and binding upon the parties.”
(ההדגשות בקו אינן במקור)
משלא הוסדר הסכסוך בין הצדדים, ביקשה National מינויו של בורר להכרעה בסכסוך, ובמקביל, ביקשה היתר המצאה לחו"ל של הבקשה.
ביום 1.9.2010 ניתן ל- National היתר המצאה לחו"ל כמבוקש.
ביום 30.11.2010 הגישה המבקשת 2 בקשה לביטול היתר ההמצאה לחו"ל וכן התנגדות לסמכות השיפוט של בתי המשפט בישראל. הואיל ו- GIOC מוזגה עם המבקשת 2, והואיל והטענות כולן נסבות למעשה על מעשים המיוחסים ל- GIOC, הרי שלשם הנוחות תכונה גם המבקשת 2 בכינוי GIOC.
GIOC טוענת כי שלושת ההסכמים עליהם מבוססת בקשתה של National אינם אלא מעשה זיוף, שכן הם לא נחתמו על ידי GIOC או מר גיאורגי צ'נטוריה (להלן: "צ'נטוריה"), שהחזיק בתואר נשיא של GIOC. ממילא אין לבית המשפט בישראל סמכות לדון בסכסוך, שהרי מקור הסמכות הנטענת הוא באותם הסכמים מזוייפים. עוד טוענת GIOC כי אף אם צ'נטוריה היה חותם על ההסכמים, גם אז לא מדובר בהסכמים המחייבים את GIOC, שכן צ'נטוריה איננו מוסמך לחייב אותה. GIOC מוסיפה וטוענת כי לא קיימת עילת המצאה לפי תקנה 500 וכי בכל מקרה, הפורום הישראלי איננו הפורום הנאות, מה גם ששיקולי מדיניות ציבורית ומשפטית מחייבים כי בית המשפט בישראל לא יתנדב לדון בסכסוכים חסרי כל זיקה לישראל.
בקשתה של GIOC נקבעה לדיון, במסגרתו נחקרו המצהירים מטעם בעלי הדין. מטעם National העיד מנהלה, דוד ממיסטבלוב (להלן: "ממיסטבלוב"). מטעם GIOC העידו צ'נטוריה, ואזה קידאשלי ומומחית לדין הגאורגי, ד"ר קטבן קורקשבילי. לאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.
האם ההסכמים זוייפו?
השאלה הראשונה הטעונה הכרעה היא האם עלה בידי GIOC לבסס את טענת הזיוף שהיא מעלה ביחס להסכמים. אם אכן מדובר במעשה זיוף, פשיטא שאין צורך להכריע בשאלות האחרות, שכן הסכם מזוייף איננו מחייב את GIOC וממילא הוא משמיט את הבסיס לא רק מתחת לבקשה להיתר המצאה לחו"ל, אלא מתחת לתביעה לגופו של ענין ש- National מבקשת לנהל במסגרת הבוררות בישראל.
יחד עם זאת, חשוב להבהיר את המסגרת הדיונית בה אנו מצויים כעת: מדובר אך ורק בשאלה האם יש להותיר על כנו את היתר ההמצאה לחו"ל. אין עסקינן בהליך העיקרי שקובע זכויות וחובות, ועל כן, כל קביעה שתיעשה להלן, היא קביעה לכאורית בלבד, לצורך ההליך הנוכחי בלבד. יצויין כי גם נטל ההוכחה המוטל על National בשלב זה, נמוך ממה שיוטל עליה במסגרת ההליך העיקרי. כל שעליה להראות כעת הוא "קיומה של שאלה רצינית שיש לדון בה", בקשר לעילת התובענה גופה (ובעניננו, עילת הבקשה למינוי בורר), ובנוסף, שעילת ההמצאה היא "עילה ראויה לטיעון". שני הנטלים הללו פחותים מהנטל הנדרש במסגרת ההליך העיקרי:
"כאשר בוחן בית המשפט את עילות ההמצאה, עליו לבחון האם למבקש "תביעה הראויה לטיעון" (good arguable case). זוהי רמת הוכחה נמוכה מזו הנדרשת בהליך אזרחי רגיל, קרי מאזן ההסתברות. בצד הבחינה של עילת ההמצאה, על בית המשפט לבחון את עילת התובענה גופה. לעניין זה נקבע בעניין Seaconsar, כי על בית המשפט להשתכנע שמתעוררת "שאלה רצינית" שיש לדון בה (ראו למשל, זוסמן, עמ' 247). מטרת בחינה זו היא לוודא כי התובענה אינה טורדנית או תובענת סרק. זהו סטנדרט נמוך יותר מ"תביעה הראויה לטיעון" ... הסיבה לכך היא, שמשבא המבקש בגדרי תקנה 500, ומתקיימת עילת המצאה מסוימת, אין סיבה שבית המשפט ינהל דיון ארוך לגבי עילת התובענה עצמה, ואין סיבה שיטיל על המבקש נטל כבד, בשלב של הליך מקדמי זה ... כלומר, אין להפוך את הדיון בהיתר ההמצאה לדיון מלא ומקיף בעילת התובענה, כפי שעוד ייעשה בגדר ההליך העיקרי, אם היתר ההמצאה יעמוד על כנו."