פסק דין
בפניי בקשת רשות ערעור אשר אני דן בה כערעור על החלטתו של כב' הרשם מוראני, אשר במהלכה קבע, כי תנאי למתן רשות להתגונן למערערת, היא הפקדה כספית בשיעור של 20,000 ₪ ותשלומים חודשיים של דמי השכירות, החל מ- 1.6.12 בשיעור של 1,200 ₪ + מע"מ.
לטענת המערערת, המשמעות של החלטה זו, היא שלא יינתן למערערת יומה בבימ"ש, שכן מדובר בסכום גבוה שלא תוכל לגייס וכי יש לה טענות טובות כנגד המשיב, בין השאר על רקע טענת קיזוז של סכום של כ- 16,000 ₪ (13,000 ₪ + 3,000 ₪ בגין מהנדס) בגין ביצוע התאמות של החשמל למושכר ועוד נטען על ידה בע"פ במעמד ישיבת ביהמ"ש מיום 5.7.12, כי נגרמו נזקים רבים למערערת עקב התנהלות המשיב אשר מזכים אותה גם כן בקיזוז ו/או, כך הבנתי, בעילת תביעה נפרדת.
כאן המקום לומר, כי נאמרו דברים חמורים על התנהלות כב' הרשם מוראני ואולם נציג המערערת השכיל לחזור מאמירות אלה במעמד ישיבת ביהמ"ש.
לטענת המשיב, אין כל מקום לקבל את הערעור ויש לדחות אותו.
הדחייה היא מן הסיבות הבאות:
1.לא נתבקש הארכת מועד הערעור ולמעשה המערער מגיע לביהמ"ש לאחר שחלף המועד להגשת הערעור.
2.אין כל סיכויי הגנה אמיתיים למערער וזו גם הסיבה שכב' הרשם החליט כפי שהחליט ביחס להפקדה הכספית.
3.בפועל, יושב המשיב בנכס לא לו ולא משלם דמי שכירות בכלל, כאשר לא רק שלא שילם את דמי השכירות נשוא כתב התביעה, אלא שגם לא עמד בהחלטת כב' הרשם, שעניינה עמידה בתשלומי דמי השכירות החל מ- 1.6.12, כאשר בפועל לא שולם דבר.
עוד הסב המשיב את תשומת לב ביהמ"ש, כי יש לדחות את טענת המערערת כי ניסה לעמוד בהחלטת הרשם ולשלם את הסכומים, אלא שהמשיב סירב, שכן בהחלטת הרשם מופיעים פרטי חשבון הבנק של המשיב וכל מה שהיתה צריכה המערערת לעשות הוא פשוט להפקיד את הסכומים האמורים.
מדובר אפוא לטענת המשיב בניצול הליכי בימ"ש ואין לתת לכך יד.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את הטיעונים ואת התגובה, להלן החלטתי:
1.אני מקבל בדוחק את הסברה של ב"כ המערערת, כי כתוצאה מכשל וטעות לאחר שלא היה מיוצג נעשתה פנייה לביטול פסה"ד לרשם עצמו ולא בהליכי ערעור, אשר בסופו של יום הוגשו בפניי.
2.לאור הסכומים שהוצגו בפניי וטענות הקיזוז שמצריכות בדיקה של החשמל, אני נכון להפחית את הסכום של הפקדת ערובה לסכום של 15,000 ₪ בלבד במקום 20,000 ₪.
לא מצאתי הצדקה כלשהי להתערב בהחלטת הרשם להפחית את הערובה כליל והדבר אינו עולה בקנה אחד עם החומר שהוצג לי ועם מידת התרשמותי, במיוחד לאור העובדה שלראשונה בפניי הוצגו טענות שלא הוצגו בפני הרשם או מכל מקום לא התרשמתי שכך היה לעניין נזקים שנגרמו לנתבעת בנוגע ללקוחות פוטנציאליים.
משניתנה רשות להתגונן בכפוף להפקדה הכספית האמורה, ממילא תוכל המערערת לעלות את כל טענותיה, לרבות אם יש לה טענות הנוגעות לכספים מעבר לכספי הקיזוז של השכירות.
3.אני רואה בחומרה, למרות שהחלטתי שלא לדחות את הערעור ולאפשר למערערת את יומה בביהמ"ש, את אי תשלום דמי השכירות החל מ- 1.6.12 והם ישולמו על פי ומכוח פס"ד זה יחד עם הערובה שתופקד, שאם לא כן יהיה זכאי המשיב לפנות לביהמ"ש בבקשה לביטול פס"ד זה על כל המשמעויות הנובעות ממנו.
אשר על כן, הכרעתי היא כדלקמן:
ניתנת רשות להתגונן בכפוף לתנאים הבאים:
1.המערערת תפקיד בקופת ביהמ"ש בתוך 20 יום סך של 15,000 ₪, תנאי למתן רשות להתגונן.