פסק דין
1.ביום 7.4.09 הגישה התובעת, באמצעות ב"כ, כתב תביעה כנגד 3 נתבעים לתשלום שכר עבודה (ש"נ בסך 19,600 ₪ והפרש שכר לחודשים אוקטובר-נובמבר 2008 בסך 1,361 ₪), פדיון חופשה (8 ימים X 200 ₪), דמי חגים (6 ימים נוספים בסך 400 ₪), שכר שבת/ הפרש בין שכר רגיל לשכר שבת) (150%, 12 ש"ע לכל שבוע, 3,840 ₪), חלף הודעה מוקדמת (14 יום, 2,555 ₪) ומכל הסכומים הנ"ל יש לקזז 895 ₪ ששילמה לה הנתבעת 3 כגמ"ח וכן 643 ₪ ששילמה הנתבעת 2 כגמ"ח, לאחר תקופת עבודה מ- 1.3.08 ועד 4.11.08 (8 חודשים ו- 4 ימים).
טוענת התובעת כי הנתבעים היו מעסיקיה במשותף, כי יום ולילה טיפלה בנתבע, כי קיבלה כל חודש המחאה ממסר, ולבקשת הנתבעת 2 חתמה והסבה ההמחאה לנתבעת 2. הנתבעת 2 ומסר קשרו קשר ביניהן. השכר ששולם ע"י בטל"א גבוה מהשכר ששולם לה בפועל (600 $). התובעת הוחתמה במחברת על קבלת השכר ודמי הכיס השבועיים.
בחודש אוקטובר כעסה הנתבעת 2 על התובעת שביקשה העלאת שכר ופיטרה אותה תוך קיזוז הודעה מוקדמת ולכן קיבלה חלקית שכר אוקטובר (464 $) ומעולם לא שולם לה שכר נובמבר (4 ימים). ב- 10.11.08 שילמה הנתבעת 643 גמ"ח.
מסר שילמה 891 ₪. התובעת הועסקה כל יום לפחות 10 שעות (כולל קימה בלילה), לא קיבלה שכר הכולל ש"נ, אלא קיבלה פחות משכר מינימום, לא קיבלה חופשה בפועל, קיבלה 2 ימי חג שלה ו- 2 ימי חג יהודיים, קיבלה חופשת מנוחה שבועית בת 24 שעות בלבד.
2.בכתב הגנתם עתרו הנתבעים 1-2 לסילוק על הסף של התביעה כנגד הנתבעת 2 ("הנתבעת") בהעדר עילה ומשהמעסיק היחיד היה הנתבע 1 ("הנתבע").
מטעמי זהירות נטען בשם שניהם:
הנתבע, שהינו צלול ומתקשר וסובל מאי יציבות, מקפיד על פרטיותו, מתרחץ בעצמו, אוכל ונוטל תרופותיו, מתגורר בביתה של הנתבעת. יחידה נוספת ונפרדת נמסרה לשימוש התובעת. התובעת שימשה אך ורק לטיפול סעודי בנתבע, ממנו קיבלה הוראות והוא שקבע את תנאי עבודתה, כפי שסוכמו עת הגיעה לעבודה באמצעות חברת כ"א מסר ("מסר"). סוכם על שכר השווה בש"ח ל- 600 $, ו- 80 ₪ לשבוע, נערך עבורה בטוח רפואי בעלות של 1,800 ₪ לשנה, כמו גם ניתנה לה יחידת הדיור הנפרדת.
תפקידה כלל סיוע לנתבע בהכנת חדר הרחצה (לא רחצה), הכנת בגדיו, סיוע באוכל ובטיול מחוץ לבית, לא ניקיון, בישול או טיפול במשק הבית, שבוצעו תמיד ע"י הנתבעת.
התובעת עבדה מ- 2.3.08 ועד 4.11.08, עת עזבה ללא הודעה מוקדמת. באוגוסט הועלה שכרה ל- 650 $ ו- 100 ₪ לשבוע. התובעת אכן חתמה על אישור קבלת הכספים.
בשבת אכן הייתה יוצאת לחופשתה, אך חזרה ביום ב' בבוקר, אחרי 36 שעות ופעמים רבות נשארה ללון אצל בן זוגה בלוד, וכך אף ארע מספר פעמים באמצע השבוע. כך יצאה בכל יום אחה"צ למספר שעות (נטען לקיזוז סכומים ששולמו ביתר בעת היעדרויותיה הרבות).
ב- 4.11.08 אחה"צ הודיעה כי הזמינה תור לרופא שיניים ל- 7.11.08 וללא תיאום.
הנתבעים כעסו וביקשו כי תשנה התור ליום א'. התובעת סרבה ונעלמה אחה"צ. בערב שבה ואמרה לנתבעת שהיא תמהה שמגבילה אותה לפתע ולכן עוזבת מיידית (משנשארה עד עכשיו בעבודתה, כי היה לה חופש מלא לעשות כרצונה). התובעת עזבה עם שקיות, ללא שאמרה דבר. אז הוברר כי כל מטלטליה כבר הוצאו קודם לכן (דהיינו עזיבתה מתוכננת). הנתבעים עתרו לקיזוז הודעה מוקדמת, שלא ניתנה (חודש 2,665 ₪ = 650 $).
כך, פנתה התובעת מיידית למסר וקיבלה מהם תשלום (בהמחאה שצורפה צויין "משכורת").
התובעת עבדה מעט מאוד שעות במשך היום ובשעות רבות במשך היום היתה חופשייה לרצונה. לחלופין, אין תחולה לחוק שעות עבודה ומנוחה.
לתקופת עבודתה הייתה זכאית ל- 7 ימי חופשה, ניצלה 5 (29.4.08, 16.7.08, 17.7.08, 30.9.08, 1.10.08) ונותרו 2 ימים, שקוזזו כנגד אי מתן הודעה מוקדמת.
בתקופה בה עבדה חל חג אחד מהחגים הנוהגים במולדביה ואותו קיבלה (28.4.08). אינה זכאית לרכיב ימי מנוחה, משלא עבדה בהם.
משלא פוטרה אינה זכאית לחלף הודעה מוקדמת, אלא שיש לחייבה בכזו.
התובעת לא טיפלה בנתבע כל שעות היממה ולא כנטען על ידה ואף הרבתה לנוח במשך היום, כולל במנוחת הצהריים, וממילא קיבלה יותר משכר מינימום ואינה זכאית לשעות נוספות.
3.מסר בהגנתה עתרה לדחיית התביעה כנגדה.