KEBEDOM נ' משרד הפנים

פסק דין

1.מדובר בשבע עתירות, שהדיון בהן אוחד, מכיוון שעניינן אחד.

בעתירות אלה מתבקש ליתן לכל אחד מן העותרים אשרת שהייה מסוג ב/1, המאפשרת למחזיק בה לעבוד בישראל כדין.

למעשה נתקפת כאן החלטתו של ראש רשות האוכלוסין, מר בן עמי, אשר ביטלה החלטה קודמת שניתנה על ידי ראש הרשות הקודם, מר גנות, לפיה מי שהגיע לישראל מאריתראה לפני 25.12.07 זכאי לקבל אשרת שהייה מסוג ב/1.

2.העותרים כולם נכנסו לישראל כמבקשי מקלט לפני 25.12.07.

ביום 26.2.08 התכנסה הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים של הכנסת ושם נקבע, כי מבקשי מקלט מאריתראה, אשר נכנסו לישראל לפני יום 25.12.07, יקבלו אשרת שהייה מסוג ב/1, וזאת על מנת לאפשר להם לעבוד ולהתפרנס בכבוד.

העותרים פנו בבקשה לקבלת אשרה מסוג ב/1 ונדחו. תחת זאת ניתנה להם אשרה מסוג 2/א/5 שאינה מאפשרת למחזיק בה לעבוד בישראל כדין.

טענות העותרים:

3.לטענת העותרים, נאמר בהחלטת ועדת הכנסת כי ההחלטה הנדונה מיום 26.2.08 התקבלה לאחר סיכום עם ראש הממשלה ושר הפנים.

לטענת העותרים, הבטחת ראש הממשלה ושר הפנים הינה הבטחה מנהלית הקושרת ומחייבת את המשיב ליתן לעותרים את מבוקשם.

4.עוד טוענים העותרים, כי המשיב מחויב על פי אמנת הפליטים ליתן לפליט רישיון עבודה ולצורך זה יש להשוות את מעמדם של העותרים למעמד של פליטים.

5.לטענת העותרים, יש להם את זכות היסוד להתקיים בכבוד ולא לחיות בשולי החברה. לטענתם, זוהי זכות חוקתית ועל המשיב לתת את האשרה המבוקשת.

טענות המשיב:

6.לא הייתה מעולם החלטת ממשלה המעניקה לנהנים ממדיניות אי ההרחקה את הזכות לקבל היתר עבודה בישראל. כל שהיה זו החלטה של ראש מינהל האוכלוסין דאז, מר גנות, אשר ניתנה על סמך נתונים עובדתיים ומשפטיים מסוימים שעמדו אז לנגד עיניו.

משחלפו שלוש שנים והנתונים העובדתיים והמשפטיים השתנו, חייבת הייתה רשות האוכלוסין לשנות את ההחלטה האמורה.

במקום החלטתו של מר גנות ניתנה החלטה חדשה על ידי ראש הרשות הנוכחי, מר בן עמי. החלטה זו שוללת את זכאותם של אנשים, כדוגמת העותרים, אשר לא מימשו בפועל את הזכאות שעמדה להם מכוחה של החלטת גנות.

לפיכך, הסעד המבוקש מסתמך על מדיניות שאינה תקפה עוד.

7.העותרים לא ביקשו אשרה מסוג ב/1 קודם ששונתה החלטת גנות. מכיוון שכך לא יכולים העותרים לטעון שהסתמכו על מדיניות כלשהי, שכן הם לא מימשו את הזכות שהייתה להם על פי החלטת גנות.

8.לטענת המשיב, הוגשו העתירות בשיהוי ניכר.

9.החלטת מר בן עמי סבירה, אינה פוגעת בשוויון, ניתנה בסמכות ולכן יש לדחות את העתירה.