פסק דין
עתירה מנהלית כנגד החלטת המשיב מיום 27.1.2011 (להלן – "החלטת הועדה"), שדחתה בקשתו של העותר למקלט מדיני בישראל.
ואלה העובדות הצריכות לעניין:
העותר הוא אזרח גאורגיה, יליד 1963. העותר יצא מגאורגיה לתורכיה ביולי 2005, לטענתו בעקבות סכנה לחייו בגאורגיה, לאחר נפילת משטרו של הנשיא שוורנדזה בהפיכה שארעה בסוף 2003. משם עבר למצריים, ממנה הסתנן העותר, לפי הצהרתו, באופן בלתי חוקי לישראל ביום 10.11.07 וביקש בה מקלט מדיני. בקשתו מסוף שנת 2007, לקבלת מעמד של פליט על פי האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 והפרוטוקול בדבר מעמדם של פליטים משנת 1967 (להלן – "האמנה") נדחתה ע"י הוועדה המייעצת לענייני פליטים של משרד הפנים (להלן – "הועדה"), בהחלטתה מיום 16.6.09. הועדה נימקה סירובה בכך שהעותר לא הוכיח פחד רדיפה מבוסס כנדרש באמנה, וכי טענותיו נמצאו מעורפלות ולא מוכחות.
בקשה נוספת של העותר מיום 30.6.09 נדחתה אף היא בהחלטת הועדה, שעליה עתירה זו.
המשיבה נימקה סירובה להעניק לעותר מקלט מדיני בישראל, בכך שהעותר לא הוכיח פחד רדיפה מבוסס בארץ מוצאו, כנדרש באמנה. סתירות שנתגלו בין בקשתו החדשה של העותר לבין הראיונות הקודמים שעבר במסגרת בקשתו הראשונה למעמד של פליט, טענתו כי היה פעיל פוליטי במפלגתו שוורנדזה לא נטענה על ידיו בשני הראיונות הראשונים שעבר, ומבדיקת הראיונות הקודמים עולה כי הייתה הבנה מלאה בין העותר למראיין. הועדה ציינה כי אין בטענות העותר כדי לבסס עילה להכיר בו כפליט מכוח האמנה.
טענות הצדדים
ב"כ העותר טען כי לעותר נשקפת סכנה לחייו ולחיי משפחתו בגאורגיה, בעקבות רדיפות השלטון שמנעו ממנו יכולת להתקיים, בשל השתייכותו של העותר למפלגתו של הנשיא הקודם שברנדזה. ב"כ העותר טען כי נדרשת לו שהות על מנת להשיג ראיות חדשות שנמצאות בגאורגיה ויש בהן להוכיח את טענות העותר, וגם חבריו שבישראל יכולים להעיד ולחזק גרסתו. עוד טען כי השיהוי בהגשת עתירתו נבע מכך שלא הבין את החלטת המשיבה בעניינו, שהייתה כתובה באנגלית.
ב"כ המשיבה טענה לעומת זאת כי העותר הגיש עתירתו דנן לביהמ"ש בשיהוי ניכר, במאי 2-11, כי לא הוכיח סכנת חיים, כי נמצאו סתירות בגרסתו. בראיונות הראשונים טען כי עזב את גאורגיה כיוון שלא מצא עבודה שם ורק בעתירה טען העותר לראשונה כי דרושה לו שהות להשיג ראיות חדשות. בכל הראיונות שהיו לעותר לא הזכיר זאת. עוד נטען כי אילו אכן נמלט על נפשו היה מביא עמו ראיות להוכיח את סיבות הרדיפה, או מבקש מאשתו שהגיעה ארצה שנתיים אחריו, להביא עמה ראיות מתאימות. ב"כ המשיבה הוסיפה כי אשת העותר טענה בבקשתה לקבל מקלט מדיני בישראל כי הסיבה לעזיבתם את גאורגיה הייתה כלכלית, כי לא מצאו עבודה שם, וגם בנו של העותר בראיון לצורך בקשתו למקלט מדיני טען כי אביו נרדף על רקע עסקי (להבדיל מרקע פוליטי).
ב"כ המשיבה ציינה שאין זה סביר שהעותר לא הבין את האמור בהחלטת הועדה, שחרצה גורלו לחזור לארצו, וזאת במשך כשלושה וחצי חודשים מאז נתינה. ב"כ העותר ייצג גם את אשת העותר בבקשתה למקלט מדיני בישראל ויכול היה לתרגם ואת ההחלטה אילו התבקש. עוד ציינה ב"כ המשיבה כי ההחלטה תורגמה לעותר בעת שנמסרה לו, וכי הדבר נעשה תמיד, כדבר שבשגרה והעותר אף חתם על ההחלטה.
דיון ומסקנות
לאחר שעיינתי במסמכים שצורפו ובראיונות שנערכו לעותר, מסקנתי היא כי בשלושת הראיונות, העותר לא הוכיח טענותיו בדבר סכנה ממשית לחייו או לחירותו כנדרש באמנה:
הראיון הראשון
א.בראיון הראשון שנערך לעותר בנציבות האו"ם, ביום 10.6.08, מש/1, בעמ' 5, טען העותר כי לא נתנו לו הזדמנות להיות בשירות המשטרתי החדש מאחר שהיו דרישות שונות של השכלה גבוהה (מש/1, עמ' 5). האמור סותר טענתו כי לא יכול למצוא עבודה בגלל עבודתו בחברת אבטחה שעבדה עם השלטון הישן.
חרף טענתו (מש/1, עמ' 6) כי היה מאבטח של בנייני הממשל, למרבה התמיהה לא זכר העותר את שם חברת האבטחה הפרטית שבה עבד.
עוד אמר בראיון הראשון (מש/1, עמ' 5), כי עזב את גאורגיה כי התקשה במציאת עבודה וכאשר ניסה לעשות עסקים, הוא נבדק תדיר ע"י המשטרה. הוא עסק במקנה ויבול משקי וכל הזמן נשאל על כך ע"י אנשים, ובשל כך משפחתו הייתה תחת לחץ והוא התעייף.
עוד ציין העותר בראיון הנ"ל (מש/1, עמ' 6) שעזב את ארצו ביולי 2005. לאור זאת תמוה הדבר מדוע העותר לא עזב את ארצו מייד לאחר ההפיכה שאירעה בסוף שנת 2003, אם אכן היה בסכנת חיים, אלא המתין כ– 18 חודש עד שנתגלו קשיים בהקשר לעיסוקו החדש, ורק אז עזב את ארצו.
בהמשך הראיון טען העותר (מש/1, עמ' 6), שהפסיק לעבוד בחברת האבטחה הפרטית לאחר הפיכת השלטון מאחר שהחברה נמכרה לאחר ההפיכה. נתון זה אינו מלמד בהכרח על רדיפת השלטון החדש אחריו, אלא על שינויים כלכליים.
העותר הוסיף (מש/1, עמ' 6) כי בין השנים 2003-2005 שוטרים ואזרחים הפעילו עליו לחץ ע"י עצירת מכוניתו ובקשת מסמכים, וחיפשו סיבות לעשות לו בעיות. טען שנעצר פעם אחת ב- Mtskheta במרץ או פברואר 2004 ואמרו לו שיש אצלו משהו בבית, נערך חיפוש בביתו אבל לא מצאו דבר. לטענת העותר המטרה הייתה להפחיד אותו ואת משפחתו, והוא התעייף מזה ולכן עזב בשנת 2005. על כך ייאמר כי עצם התוצאה לפיה לא פגעו בו כאשר בביתו לא נמצא דבר, מלמדת שבמשך כשנה, עד עזיבתו, לא נשקפה סכנה ממשית לחייו.
אי לכך, גם טענתו מש/1, עמ' 7 כי אם יחזור לגאורגיה הוא חושש שיהרגו אותו שם נותרת בגדר אמירה סתמית.