Ilona & Mykhailo Muzyehuk נ' רשות האוכלוסין ההגירה

זוג מגיע בטיסה לישראל, במפגש הראשון שלו עם הרשויות, נציגי רשות האוכלוסין וההגירה בנמל התעופה, הם נלקחים לתשאול. עד כאן, אין לאיש כל טרוניה, והדבר נערך בביקורת הגבולות במדינות רבות. אולם, בהמשך, במהלך התשאול מורים להם למסור את הטלפונים הניידים החכמים שברשותם (להלן: טלפונים ניידים), לצורך חיפוש בהם בידי בקרי הגבול (או שמבקשים מהם למסור אותם מבלי להבהיר כי אינם חייבים לעשות כן). בקרי הגבול עורכים בטלפונים חיפוש ללא הסמכה לחיפוש בחוק או בנוהל מכוחו וללא צו שיפוטי. החיפוש שנעשה בלתי מבוקר, ללא קריטריונים, ללא מגבלות וללא תיעוד כלשהו של הליך החיפוש. התנהלות זו של הרשות היא במרכז הערעור שלפניי. ערעור זה מעלה לראשונה שאלה בדבר סמכות בקרי הגבול ונציגי הרשות לערוך חיפוש במכשירי הטלפון הניידים של המבקשים להיכנס לישראל,

עוד בשנת 2019, קבע בית הדין לעררים כי פקידי הרשות אינם רשאים לקחת טלפונים ניידים ממי שמגיעים לישראל, ולעשות בהם חיפושים ככל העולה על רוחם. אולם, מאז דבר לא נעשה. לשאלתי במהלך הדיון האם בכוונת הרשות להסדיר את העניין מבלי להידרש להכרעה שיפוטית, השיבה הרשות כי העניין נמצא על שולחנם של מקבלי ההחלטות ברשות, אך לא יכולה הייתה להתחייב לכל לוח זמנים שהוא. על כן נדרשת הכרעה בנושא. לאחר הצגת רקע הדברים וטיעוני הצדדים אדון בשאלת הסמכות המקומית בקצרה (שכן זו הוכרעה על ידי בשתי הזדמנויות קודמות), ולאחר מכן אתמקד בהתנהלות הרשות בכל הנוגע לחיפוש בטלפונים של המגיעים לישראל.

רקע הדברים

1. בערעור שלפניי מבוקש לבטל את פסק דינו של בית הדין לעררים מיום 29.12.2022 (ערר 4754-22, כב' הדיין אסף נועם) שדחה את הערר שהגישו המערערים, אזרחי אוקראינה שכיום הינם תושבי פולין ונמצאים בתהליך התאזרחות שם (להלן: המערערים), על החלטת רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות) מיום 29.12.2022 לסרב את כניסתם לישראל לביקור משפחתי קצר בן שבוע לשם חגיגות השנה האזרחית החדשה 2023 (להלן: החלטת הסרוב).

    

2. המערערים הגיעו לפולין מאוקראינה בשל המלחמה במולדתם, התיישבו בגדנסק, וכיום שם מרכז חייהם, שם הם גרים ועובדים, וכן נמצאים בהליך התאזרחות שלטענתם צפויה להינתן להם בשנה הקרובה. ביום 29.12.22 הגיעו המערערים בטיסה לנתב"ג, וביקשו להיכנס לישראל לביקור משפחתי לרגל חגיגות השנה החדשה, אצל אמה של המערערת ובן זוגה הישראלי לו היא נשואה ושוהה בארץ כדין מכח נישואיהם. המערערים טוענים כי הצטיידו מבעוד מועד במכתב מבן הזוג של אם המערערת, שמפרט את נסיבות הגעתם לישראל, מבטיח שיארח אותם וידאג לכל צרכיהם, ומציין במפורש כי אין בכוונתם להשתקע בארץ.