HERSHEY FOODS CORPORATION נ' מור ים שיווק בע"מ

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב מיום 31.10.13 (כב' השופט משה סובל) לפיה נדחתה בקשת המבקשת (הנתבעת) לביטול היתר המצאה שניתן במעמד צד אחד אל מחוץ לתחום השיפוט ביום 6.3.13.

התובענה בבית משפט קמא הוגשה על ידי המשיבה שהיא חברה ישראלית שעסקה משנת 2002 בין היתר בהפצת מוצרי המבקשת - שהיא חברה המאוגדת בהתאם לדיני מדינת דלוואר בארה"ב ומקום מושבה בפנסילבניה - ומכירתם בישראל, זאת עד להודעת המבקשת למשיבה בחודש אוקטובר 2012 על סיום ההתקשרות תוך מתן התראה של שישה חודשים. בתביעה טענה המשיבה שהמבקשת הפרה את ההסכם וסיימה שלא כדין את הקשר העסקי ביניהן.

לאחר שעיינתי בבר"ע על נספחיה, בהחלטה, בתגובת המשיבה לבר"ע ובתשובה לתגובה, החלטתי לדחות את הבר"ע זאת מאחר והתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא היא סבירה בנסיבות ואין בה פגם מהותי הקורא לתיקון.

ערכאה קמא היתה ערה לכך שאין באפשרותה לקבוע ממצא נחרץ בשאלה אם בין הצדדים הסכם בכתב או הסכם בעל פה ולכן הדגישה בהחלטתה לגבי ממצאיה העובדתיים כי דבריה נאמרים מבלי לקבוע מסמרות או במילים אחרות מבלי לקבוע ממצא סופי.

כלל הוא שעל המבקש היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט הנטל להוכיח כי עניינו בא בגדרן של אחת החלופות הקבועות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. בנוסף עליו להראות שמתעוררת "שאלה רצינית שיש לדון בה", כלומר שאין מדובר בתובענה טורדנית או תובענת סרק (ראו גם: רע"א 7102/10 רואים עולם החברה להגנת הטבע בע"מ נ' פבל פרלמוטר, 12.4.12).

יש להבין מההחלטה שערכאה דיונית מצאה שהתביעה אינה תביעת סרק, ובכל מקרה נראה שאת המחלוקת העובדתית והמשפטית בעניין עילת התביעה - לרבות תחולת ההסכם בכתב והדין שיחול והשלכותיו וסבירות ההודעה המוקדמת שניתנה - יש לברר לעומק בהמשך המשפט, ולא ניתן להסיק ביחס לכך בשלב זה מסקנות חד משמעיות שיש בהן כדי לערער את קיומה של זכות תביעה לכאורה ברמה הנדרשת לצורך היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט. שאלות אלו נשענות במקרה הקונקרטי דנן על מערכת עובדתית ומשפטית שעל פניו לא ניתן לדון בה בשלב מוקדם זה.

אחרי ככלות הכל עילת התביעה נעוצה בהפסקת התקשרות חוזית רבת שנים בין הצדדים עליה אין מחלוקת, וכאשר לטענת המשיבה הפסקת ההתקשרות נעשתה שלא כדין ובניגוד להסכמות ביניהם.

עינינה של התובענה בא בגדר תקנה 500(5) לתקנות סד"א (תביעה על הפרת חוזה בתחום המדינה) ודי בכך כדי לא להתערב בתוצאת ההחלטה.

לציין כי המבקשת ממקדת את עיקר טעוניה בבר"ע בעניין אי הפרת ההסכם על ידה, ולא נמצאה בה טענה משכנעת מדוע - משנקבע שטענת הפרת ההסכם מהווה שאלה רצינית שיש לדון בה - לא ניתן לראות את הפסקת ההתקשרות כהפרה שבתחומי המדינה.

נראה כי ההסכם היה אמור להתבצע בארץ בשלמותו או בחלקו, ולכן על פניו אין במשלוח הודעת הפסקת ההתקשרות שנשלחה מיעד שמחוץ לתחום כדי לייחד את מקום ההפרה למקום המשלוח, ויהא בכך כדי להקנות יתרון לצד המפר.

גם מסקנתה של ערכאה דיונית לפיה הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדיון בתובענה, הלוקחת בחשבון את הנסיבות הרלוונטיות לעניין דנן, אינה נושאת עימה פגם מהותי שיש לתקנו (ראו גם: ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstary Company Ltd. P, פ"ד נח(2), 465)

המבקשת לא העלתה בבר'ע השגות לגבי נושא זה בהחלטה.

על המבקשת, כמי שמשווקת את תוצרתה בארצות שונות ומתקשרת עם סוכנים ברחבי העולם וכיוונה עצמה מבחינה עסקית גם לישראל, לצפות את האפשרות שבאחד הימים תיתבע לדין באחת הארצות שעימן היא מבקשת לסחור כמו בישראל, וכאשר הפעילות וההתנהלות העסקית התקיימה ברובה בארץ. בהקשר זה לציין כי גם ההסכם בכתב לו טוענת המבקש אינו כולל תניית שיפוט ייחודית.

גם אם היתה הסכמה, כפי שטוענת המבקשת, לגבי הדין שיחול, אין להסיק ממנה בהכרח לגבי המקום הנאות לקיום הדיון (ראו גם: רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' ' The Lockformer Co. ואח', פ"ד נב(1) 109).

אין בהחלטה שגיאה בולטת המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

לאור האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הליך זה בסך 10,000 ₪, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ב' אדר תשע"ד, 02 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.