GmbH נ' מועדון ספורט עירוני אשדוד

פסק דין

עניינה של המחלוקת שלפניי, כפי שזו נותרה לדיון, שאלת חיובי הריבית בגין תשלום שנקבע בהסכם כסכום הנקוב בדולר ארה"ב וכן שאלת הוצאות המשפט.

1.התביעה שלפניי, הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר ועניינה תשלום חיוב נקוב בסכום דולרי, שעוגן בהסכם שבין הצדדים מיום 22/8/03.

התובעת הנה תאגיד רשום בגרמניה, אשר שימשה בשנת 2003 כסוכנת של שחקן כדורגל בשם רדוסלאב מיידן (להלן:- "השחקן").

הנתבעת הינה עמותה שבבעלותה קבוצת כדורגל בארץ.

הנתבעת ביקשה להתקשר עם השחקן, על מנת שישחק בקבוצתה. לפיכך, נחתם הסכם בין הצדדים, בו התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 41,800 דולר ארה"ב.

2.לטענת התובעת, ביום 21/8/03 נחתם הסכם בין הצדדים הקובע אופן תשלום סכום התמורה– 41,800$ כדלקמן: סך של 21,800$, במועד חתימת השחקן על חוזה התקשרות והיתרה בסך 20,000$ עד ליום 15/9/03. ביום 29/1/04 נחתם הסכם נוסף במסגרתו התחייבה הנתבעת לשלם סכום ההתחייבות עד ליום 10/2/04, זאת לאחר שהוסכם, כי השחקן יפסיק לשחק בשורותיה של הנתבעת.

בתביעתה טוענת התובעת, כי הנתבעת הפרה התחייבותה לתשלום התמורה שנקבעה בהסכם, למרות הסכמתה המפורשת של הנתבעת לשלם הסכום.

התובעת הדגישה כי קודם לנקיטת הליכים משפטיים פנתה היא אל הנתבעת פעמים רבות להסדיר החוב מחוץ לכותלי בית המשפט.

בין לבין, נקטה התובעת בהליכים לגביית סכום החוב במוסדות פיפ"א, אלא שתביעתה שם נדחתה מחמת חוסר סמכות. הנתבעת ביקשה גם כאן להעביר את ההליך לבוררות לפני מוסדות פיפ"א, או לחלופין לסלק תביעה זו על הסף, בשל הליך הבוררות שהתקיים בפיפ"א, אך בקשתה זו נדחתה.

3.בבקשת הרשות להגן, לא כפרה הנתבעת בעצם החיוב, אלא טענה שהחוב נפרע בהתאם למוסכם בין הצדדים, זאת באמצעות המחאה שנמסרה לנציג התובעת עבור העמלה שדרשה התובעת.

4.בדיון שהתקיים בבקשת הרשות להגן, אישרה התובעת כי אמנם נמסר שיק על ידי הנתבעת, אלא שטענה שהשיק לא נפרע מעולם. יחד עם זאת, לתביעה לא צורף כל שיק שחולל.

5.בית המשפט אפשר לצדדים לאתר את השיק אלא שעד למתן החלטה בבקשת רשות להגן לא אותר השיק.

בנסיבות האמורות ניתנה לנתבעת רשות להגן, כאשר בהחלטתי מיום 8/5/11 קבעתי:

"בבקשה טענה הנתבעת לקושי ראייתי בעניין זה, בשים לב לכך שהתביעה הוגשה על סף ההתיישנות.

בנסיבות אלו בהן אין מחלוקת כי ניתן שיק כתשלום לסכום שבמחלוקת רק שלא ברור מה עלה בגורלו, והתובעת שבידיה אמור להיות השיקים אינה מציגה אותו ואף לא הגישה בכל השנים האחרונות תביעה בעילה השטרית, הרי שדי בכך כדי ליתן לנתבעת רשות להתגונן וכך אני מורה..."

6.גם לאחר מתן הרשות להגן נסבה המחלוקת בין הצדדים סביב השיק האבוד ובשאלה על מי מוטל הנטל להוכיח פירעון השיק או אי פירעונו, כך שכל צד משליך לפתחו של האחר האחריות לדעת מה עלה בגורלו של אותו שיק.

לאחר שניתנה החלטת בית המשפט המורה על הגשת תצהירי עדות ראשית, ביום 29/5/12 הוגשו תצהירים מטעם התובעת, של מר חנן שפגט ((להלן:- "שפגט") ומר דורון רוזנברג (להלן:- "רוזנברג"), נציגי התובעת. לתצהיריהם צורף השיק שנמסר לתובעת ותעלומת השיק האבוד הגיעה לסיומה.

7.מר שפגט בתצהירו הסביר נסיבות מציאת השיק ואלו דבריו:

"8. עד לאחרונה הייתי משוכנע שהשיק אבד לי במהלך השנים, וכך אף מסרתי לתובעת ובא כוחה בפניה שהם ביצעו אלי. לאחרונה פנה אלי בא כח התובעת פעם נוספת וביקש ממני לבצע חיפוש מדוקדק נוסף אחר השיק. בעקבות זאת ביצעתי חיפוש יסודי נוסף במסמכיי ולשמחתי והפתעתי הצלחתי הפעם לאתר את השיק, ומסרתי אותו למשרד באי כח התובעת."