תא"ק
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
58918-08
26/11/2010
|
בפני השופט:
ענת דבי
|
| - נגד - |
התובע:
משה לשם
|
הנתבע:
1. GMBH EUROPE TMK
2. ר.ב. וורלד מרקט ישראל (1992) בע"מ
|
|
החלטה
בפניי בקשה לחיוב המשיבות בהפקדת ערובה להוצאות משפט, זאת בהתאם להוראות סע' 353א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") ותקנה 519(א) לתקנות לסדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").
סע' 353א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999 קובע:
ערובה להוצאות משפט(תיקון מס' 3) " הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
ערובה להוצאות משפט
(תיקון מס' 3)
תקנה 519(א) לתקנות קובעת:
"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה
לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".
ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ. בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו) קבע כב' השופט ח. מלצר, כי נוכח היותו של סעיף 353א לחוק החברות חלק מדבר חקיקה ראשית, המהווה חוק ספציפי ומאוחר לעומת תקנה 519 לתקסד"א, שהיא בגדר חקיקת משנה ומוקדמת יותר, הרי שיש לקבוע כי סעיף 353א' לחוק החברות "גובר" על תקנה 519 לתקסד"א, ככל שהדברים אמורים בעניינה של חברה תובעת.
יובהר, כי בעוד שלשון תקנה 519 לתקנות מקנה הסמכות לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות משפט לשופט וכן לרשם, הרי שסעיף 353א' לחוק החברות, אשר הינו הוראת חוק ספציפית ומאוחרת לתקנה 519(א), מקנה סמכות זו אך ורק לשופט.
בספרו, סדרי הדין האזרחי, עמוד 899 (צוטט בסע' 14 לתגובת המשיבה) כתב כב' השופט זוסמן, בהתייחס לסעיף הקודם בפקודת החברות אשר דן בחיוב חברה תובעת בערובה להוצאות משפט (סע' 232 לפקודת החברות) כי הסמכות לחייב בערובה להוצאות משפט כאשר מדובר בחברה נתונה לשופט ולא לרשם. על אחת כמה וכמה נכון הדבר כאשר מדובר בסעיף 353א' לחוק החברות, שהינו דבר חקיקה המאוחר לתקנה.
בנסיבות אלו, בהיעדר סמכות לדון בבקשה, אני מורה למזכירות להעביר הבקשה לשופט, אשר ידון בה.
ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"א, 26 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.