החלטה
1.ביום 3.9.12 הוגשה תביעה על ידי Fundacion Dorset "גוף פרטי ורשומה בפנמה" (סעיף 9 לכתב התביעה) ושעל פי הנטען היא "ארגון הפועל למטרות צדקה שמטרתו היחידה היא תמיכה בגופי צדקה ובמוסדות שלא למטרות רווח יהודיים..." (סעיף 8 לכתב התביעה) (להלן: 'דורסט'); גובה הסעד הכספי הוא 60,084,970 דולר; התביעה הוגשה נגד ארקדי גאידמק (להלן: 'גאידמק') שבהתאם לנטען בכתב התביעה שימש "כיועץ הפיננסי ומנהל הנכסים וההשקעות היחיד של נכסי התובעת, באמצעות חברות בנות וקשורות של דורסת" (סעיף 15 לכתב התביעה).
2.לטענת דורסט, נוצרו יחסים קרובים בינה לבין גאידמק שהתווה לבדו את "אסטרטגיות ההשקעה והעסקאות בשוק ההון והיחיד שקיבל החלטות וייעץ בקשר עם ההשקעות מטעם דורסת" (סעיף 16 לכתב התביעה); גאידמק בחר לבצע את תפקידו באמצעות חברה בשם Meacham Investments Limited (להלן: 'מיצ'ם') שבה כיהן כדירקטור יחיד והיה "המוטב הנהנה היחיד".
על פי הנטען, עד סוף 2006 ביצע גאידמק השקעות עבור דורסט בעיקר ב"חברות רוסיות בשוק האנרגיה, הגז והדלק...." (סעיף 19 לכתב התביעה) ולקראת סוף אותה שנה החליטה דורסט לשנות את אופן ניהול השקעותיה ולהתרכז בהשקעה באגרות חוב. בהתאם, הציע גאידמק להשקיע באגרות חוב דולריות שהונפקו על ידי מיצ'ם ובשנת 2007 העבירה דורסט למיצ'ם סך של 44,480,000 דולר נגד אגרת חוב שקבלה, ובהתאם לתנאי האג"ח אמורה היתה דורסט לקבל ביום 2.1.12 סך של 58 מליון דולר ארה"ב לפי תשואה שנתית של 5.448% (עותק האג"ח צורף כנספח 5 לכתב התביעה). כך גם נטען שגאידמק, כדירקטור ונהנה יחיד במיצ'ם, קיבל בעצמו את ההחלטה להנפיק אגרת חוב לזכות דורסט, הוא זה שחתם עליה ומסר אותה לדורסט במשרדיו בישראל ביחד עם מסמכים רלוונטיים נוספים.
3.דורסט טוענת כי עד היום לא נפרעה האג"ח הגם שמועד פרעונה היה 2.1.12 ונגרם לה נזק וחסרון כיס מהותי ונגרעו במישרין סכומים שדורסט נהגה לתרום למוסדות אחרים וציינה כי הסכומים שיתקבלו במסגרת התובענה דנא ייועדו "באופן בלעדי לצדקה בהתאם לתקנות התובעת" (סעיף 8 לכתב התביעה).
לטענת דורסט "נמחקה מיצ'ם מרישום" עוד בחודש מאי 2010, מידע שהתגלה לה לאחר המועד הקבוע לפרעון האג"ח.
4.לטענת דורסט נוצרו בינה לבין גאידמק יחסי אמון, והיא הסתמכה על ייעוצו ועל עצותיו ו"הפרת תנאי אגרת החוב מקימה אחריות אישית של הנתבע אשר נהג בחוסר תום-לב היורד לשורש העניין ואחראי להפרה זו" (סעיף 30 לכתב התביעה). לטענתה, התנהלות גאידמק, מעשיו ומחדליו גרמו לנזק כאמור, זאת לאור רשלנות גאידמק שאף הציג מצגי שווא והפר חובותיו כיועץ ומנהל השקעות. בכתב התביעה פורטו עילות תביעה נוספות ואין מקום עליהן במסגרת ההחלטה דנא.
5.גאידמק הגיש תביעה שכנגד ובה תבע את דורסט וכן את המשיבה 1 (להלן: 'ממן'), שבהתאם לכתב התביעה שכנגד מכהנת כמנהלת בקרן דורסט והיא אזרחית לוקסמבורג ששימשה יועצת פיננסית קרובה של גאידמק במשך שנים והיתה אשת סודו "ונאמן עבור נכסים הרבים בארץ ובחו"ל"- (סעיף 20 לכתב התביעה שכנגד), את מר גד גיא גסטון בוקובזה, אזרח ישראלי ובעלה של ממן המכהן אף הוא בקרן דורסט (להלן: 'בוקובזה'), וכן את חברת Matanel Foundation (להלן: 'מתנאל') שעל פי הנטען היא "ישות פנמית שהוקמה ויוסדה באמצע שנת 2006" על ידי ממן ובוקובזה כדי "לקלוט לתוכה" 10% מסך כספיו של גאידמק שהופקדו בלוקסמבורג כפי שיפורט בהמשך; גם מר זאב זכרין, אזרח ישראלי שלטענת גאידמק ליווה את עסקיו במשך שנים ושימש נציגו ומורשה חתימה שלו בחלק מהקרנות שהוקמו עבור גאידמק ונוהלו בלוקסמבורג (להלן: 'זכרין') נתבע במסגרת התביעה שכנגד.
בכתב התביעה שכנגד נטען כי: "בשל המציאות הבלתי נסבלת אליה נקלע התובע שכנגד החל משנת 1999, בעקבות פרשת 'אנגולה גייט' שהתנהלה בצרפת, צווי מעצר אשר הוצאו נגדו, צווי תפיסה לנכסיו, וחוסר יכולתו להיכנס לאירופה, לא נותרה בידי התובע כל ברירה אלא להתפשט מנכסיו, זכויותיו הכלכליות ומכספיו בסכומי עתק ולהעבירם למשמורת אצל נאמניו ונציגיו בטרם יתפסו על ידי הרשויות" (סעיף 11 לכתב התביעה שכנגד).
גאידמק טוען, כי בשנת 2001 העביר לנאמנים ולנציגים מטעמו סכומי כסף בסך העולה על 360 מליון דולר כדי למנוע תפיסתם על ידי השלטונות ש'הוסתרו' ב"מבנים פיננסים אשר נועדו להסתיר את זהותו כבעלים של אותם הכספים"; לדבריו הושקעו הכספים באגרות חוב רוסיות ומניות של חברות אנרגיה גדולות והניבו רווחים נאים. כשביקש "להוציא את כספיו מאותם מבנים פיננסים" ומלוקסמבורג, דיווחו לו הנאמנים ששלטונות לוקסמבורג תפסו את הנכסים וכדי להוציא את הכספים עליו להקים קרן צדקה "אשר תטען כי הנכסים שייכים לה". לטענת גאידמק הוא לא ידע באותה עת כי הדיווחים שנמסרו לו אינם נכונים וכי נאמניו מסתירים ממנו שעוד בחודש יוני/יולי 2005 קבעו שלטונות לוקסמבורג שאין פסול בכספים וכי אין להם התנגדות לשחררם; על בסיס הדיווח המטעה השתכנע "לעשות שימוש בישות משפטית" שתוקם על ידי ממן ובוקובזה במחשבה שלאחר שחרור הכספים בדרך שהמליצו יוחזר לו כל הכסף "בתמורה לסך של 10% משווים" אות יעביר גאידמק לצדקה וכן לממן ולבוקובזה.
לפי גאידמק, טענו הנתבעים שכנגד כי בשנת 2006 הוצאו נכסי גאידמק מחוץ ללוקסמבורג באמצעות דורסט והעבירו לו סך של כמיליארד דולר שעל פי הנטען היווה את סך נכסיו מלבד ה-10% שהובטחו לממן ולבוקובזה שטענו כי הכספים הועברו למתנאל– "גוף צדקה" שהוקם, יוסד ומנוהל על ידם ועל ידי בני משפחתם.
לטענת גאידמק משלא היתה כל מניעה לשחרור הכספים הרי שממן ובוקובזה וגם זכרין הוציאו מידיו 10% מהכסף (100 מליון דולר) "בדרכי תרמית והטעיה" (סעיף 15.1 לכתב התביעה שכנגד).
עוד טען, כי ממן בוקובזה וזכרין הסתירו מגאידמק את השווי האמיתי של נכסיו, והגם שטענו כי שווי הנכסים שהוצאו מלוקסמבורג הוא 1.1 מיליארד דולר, התגלה לאחרונה כי שווי הנכסים היה 1.8 מיליארד דולר ומאות מליוני הדולרים החסרים לא "מצאו את דרכם" לגאידמק. לטענתו זכרין סייע לממן ובוקובזה להעלים את "נכסי וכספי התובע שכנגד מעיניו" (סעיף 24 לכתב התביעה שכנגד) וקיבל תמורה של 7 מליון דולר מבוקובזה וממן.
לטענת גאידמק, מנסים היום ממן ובוקובזה באמצעות דורסט שהיא גוף פיקטיבי שנוצר על ידם בשנת 2004 "לסלף את ההיסטוריה ולטעון טענות מופרכות על מנת להמציא תיאוריה לטרגדיה" (סעיף 16 לכתב התביעה שכנגד) והכל לאחר ש"הוציאו מידיו בשיתוף פעולה ו/או ברשלנות ו/או בדרכי תרמית והטעיה מאות מיליוני דולרים תוך שהם משתלטים על חלק מהנכסים שהפקיד מר גאידמק בידיהם למשמורת מסתירים אותם מפניו ולימים מעלימים אותם" (סעיף 48 לכתב התביעה שכנגד).
גאידמק טוען כי מתנאל אינה זכאית לכסף שהופקד לזכותה וכי התנהלות הנתבעים מהווה עשיית עושר ולא המשפט ועצם הסתרת הכספים ונטילתם שלא כדין מהווה עוולת גזל ועוולת עיכוב נכס שלא כדין בהתאם לפקודת הנזיקין. בכתב התביעה שכנגד מבקש גאידמק להורות לדורסט, לבוקובזה, לממן ולמתנאל להשיב לו את הכספים שנטלו ממנו שלא כדין, להורות כי ההסכם שנכרת בין גאידמק לממן ובוקובזה בדבר זכותם ל-10% מנכסי גאידמק שהועברו למתנאל, בטל מאחר שהושג בתרמית והטעיה, כן עתר להורות על מתן חשבונות ועל העברת "כל ספרי החשבונות, הוראות הביצוע להעברת כספים, פלטי חשבון הבנק...." (סעיף 186.2 לכתב התביעה שכנגד) ולהורות לדורסט ולמתנאל לחשוף את פרטי התורמים שעומדים ממאחוריהם ולחייב את הנתבעים שכנגד לשלם לגאידמק את הכסף שהוצא ממנו שלא כדין בסך של 200 מליון דולר (סכום שהעמיד לצורכי אגרה).
6.ביום 17.12.12 הגיש גאידמק בקשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט לממן ולבוקובזה ומתנאל (להלן: 'המשיבים'). לטענתו בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות ביותר לדון בתביעה שכנגד נגד המשיבים מאחר שהמסכת העובדתית של טענות ההגנה של גאידמק מפני תביעת דורסט היא אותה מסכת עובדתית עליה נסמכת התביעה שכנגד.
עוד נטען, כי לגאידמק עילת תביעה טובה נגד המשיבים בשים לב לטענות הנטענות כלפיו בכתב התביעה (ועליהן לא ראיתי לחזור).
גאידמק הוסיף כי במהלך השנה פוקדים ממן ובוקובזה את ישראל פעמים רבות, כי הם מחזיקים נכסים בישראל ואף מתגוררים בה "פרקי זמן ארוכים בביתם שבקיסריה" (סעיף 25.3 לבקשה למתן היתר המצאה). עוד טוען כי ממן, בוקובזה ומתנאל מציגים עצמם כבעלי זיקה משמעותית לישראל "מתוקף פעילותם ה'פילנתרופית' אשר עיקרה ישראל...." (סעיף 25.4 לבקשה למתן היתר ההמצאה).
לטענת גאידמק, בנסיבות אלה יש עילת המצאה בהתאם לתקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, כי המסכת העובדתית ביחס לדורסט זהה למסכת העובדתית ביחס לממן, בוקובזה ומתנאל וכי הסעד המבוקש הוא אותו סעד. לטענתו המשיבים באמצעות דורסט, שהיא גוף פיקטיבי, הפרו את חובת האמונים והנאמנות כלפיו וגזלו את כספו ומשכך הם בעלי דין דרושים והכרחיים בתביעה שכנגד. לטענת גאידמק, משהגישה דורסט תביעה נגדו ממילא היו צריכים ממן, בוקובזה ומתנאל לצפות כי תוגש נגדם תביעה בישראל כפי שנעשה בפועל.
7.בית המשפט (כב' השופטת אביגיל כהן) נעתר לבקשה למתן היתר ההמצאה.