רע"א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
1823-02-10
27/05/2010
|
בפני השופט:
מנחם רניאל
|
| - נגד - |
התובע:
1. FITNESS AND LIFE
2. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
|
הנתבע:
נטליה פיסטונוביץ
|
|
החלטה
ביום 6.1.10, לאחר חקירתו של מומחה בית המשפט פרופ' צינמן, החליט בית משפט השלום בקריות (השופט ערן נווה) למנות מומחה רפואי נוסף, הוא פרופ' סודרי. המבקשים מבקשים רשות לערער על אותו חלק בהחלטה שבו נאמר "כמובן שאין להמציא למומחה שיתמנה את חוות דעתו של פרופ' צינמן ואת חקירתו הנגדית בבית המשפט, המהווה חלק מחומר הראיות בתיק", וכן על הטלת הוצאות המומחה הנוסף על המבקשים.
בהחלטתי מיום 13.5.10 קבעתי כי הבקשה לרשות ערעור מצריכה תשובה, וכי תשובה שהיא הסכמה למבוקש עשויה לחסוך בהוצאות. הוגשה תשובת המשיבה, שהוקדשה כמעט כולה לשאלה אם יש למנות מומחה נוסף אם לאו, שאלה שלא הועמדה לבירור על ידי המבקשים.
מדובר בתביעה לפי דיני הנזיקין, ולא לפי החוק לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. על כן, לא מובן המונח "כמובן" בהחלטתו של בית המשפט קמא. הדרך הרגילה בתביעת נזיקין היא שניתן להמציא למומחה הן חוות דעת קודמות והן חומר ראיות בתיק, ולכן, אם "כמובן", אז כמובן הפוך מהחלטת בית המשפט קמא. בית המשפט קמא לא שמע מהצדדים כל נימוק לכך שיש לסטות מהדין במקרה זה ולמנוע מהמומחה הנוסף לראות את חוות דעת פרופ' צינמן ואת החקירה הנגדית. גם בית המשפט עצמו לא נתן נימוק לסטיה זו. הנימוק שנתנה המשיבה בתשובתה הוא שבית המשפט הטיל ספק בחוות דעת צינמן, ולכן קבע לא להעביר לפרופ' סודרי את חוות הדעת על מנת לקבל ממנו חוות דעת מקצועית שלא מושתתת על חוות דעת אחרת שלא משקפת את מצבה של המשיבה. כנראה שבית המשפט הגיע למסקנה שלא ניתן להכריע לפי חוות דעת פרופ' צינמן, אך זו סיבה למנות מומחה נוסף ולא למנוע ממנו את העיון בחוות דעת צינמן ובחקירה הנגדית. איני יודע מאין הסיקה המשיבה, שבית המשפט קמא הניח שאם פרופק סודרי יראה את חוות דעת צינמן הוא ישתית עליה את חוות דעתו. זה ענין של יום ביומו שמומחים רואים חוות דעת של מומחים אחרים, ואם כי הם יכולים להסכים, הם קובעים לפי שיקול דעתם המקצועי, ופעמים מסכימים ופעמים לא. לפיכך, בהעדק נימוק של ממש למניעת ראיות מהמומחה הנוסף, אני מקבל את הבקשה לרשות ערעור בענין זה, דן בה כבערעור, מקבל את הערעור ומבטל את החלטת בית המשפט קמא שלא להציג בפני המומחה הנוסף, פרופ' סודרי, את חוות דעת פרופ' צינמן ואת החקירה הנגדית.
אשר להטלת התשלום על המבקשים, הדבר לא נכלל בהחלטה מיום 6.1.10 שצורפה לבקשה. נאמר בה שהחלטה לגבי המינוי ועלות המינוי תצא בנפרד. ההחלטה הנפרדת לא צורפה לבקשה, ומן הסתם המבקשים לא מבקשים לערער עליה, שהרי אם היו מבקשים לערער עליה היו מצרפים אותה. אם היו מצרפים אותה, ניתן היה לבדוק את נימוקי בית המשפט להטלת ההוצאות על המבקשים. אמנם, אפשר שבמאמץ מסויים אני יכול לאתר את ההחלטה שלא צורפה ולבדוק את הנימוקים שבה. החלטתי שלא לעשות כן, הן משום שזו חובת המבקשים לצרף את ההחלטות עליהם הם מערערים, והן משום שזה אינו תפקידו של בית המשפט לבלוש אחר המסמכים שלא צורפו על ידי הצדדים. המבקשים מיוצגים על ידי משרד עו"ד מיומן וודאי עשו חישוביהם מה מן הראוי לצרף ומה לא. לפיכך, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור על הטלת הוצאות המומחה הנוסף על המבקשים, בהעדר החלטה כזו בפני.
המשיבה תשלם למבקשים הוצאות משפט, בהתחשב בקבלה החלקית של הבקשה, בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. ההתחייבות שהופקדה תוחזר למבקשת.
ניתנה היום, י"ד סיון תש"ע, 27 מאי 2010, בהעדר הצדדים.