החלטה
(בבקשה להגיש ראייה נוספת)
לפניי בקשת המבקשת להגיש כראיה נוספת את פסק דינו של בית המשפט בקליפורניה, מחוז לוס אנג'לס מיום 10.5.2012 בתיק מס' BC454110(להלן: "פסק הדין החדש") אשר ניתן לטובת המבקשת נגד המשיב ונגד אשתו – הגב' ורד שרעבי. לבקשה צורף פסק הדין החדש המקורי בצירוף אישור אפוסטיל.
הרקע לבקשה
ביום 27.9.2011 הגישה המבקשת בקשה מתוקנת לאכיפת פסק חוץ (להלן: "בקשה מתוקנת לאכיפת פסק חוץ") שניתן ביום 26.3.2010 נגד המשיב (להלן: "שרעבי") ונגד חברת SHARABI TRADING INC. (להלן: "חברת שרעבי") במדינת קליפורניה, ארצות הברית (להלן: "פסק הדין" או "פסק החוץ").
לטענת המבקשת, בפסק החוץ חויב המשיב באופן אישי לשלם למבקשת סך של 1,889,972$ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 71,829.20$. מנגד, לטענת המשיב, אמנם נקבע בפסק החוץ כי המבקשת הוכיחה שיש להרים את מסך ההתאגדות של חברת שרעבי, אולם, לא נקבע באופן אופרטיבי בסעיף החיוב הכספי, כי על המשיב לשלם למבקשת את סכום פסק הדין, אלא נקבע כי עליו לשלם באופן אישי סך של 250,000$ בלבד.
תמצית טענות המבקשת בבקשה:
בפסק הדין החדש קבע בית המשפט בקליפורניה, בהתאם לחוק למניעת העברת נכסים במרמה שבמדינת קליפורניה, כי העברת נכס מקרקעין מהמשיב אל אשתו - גב' ורד שרעבי - מיום 14 בנובמבר 2007 תהיה בטלה ומבוטלת בדיעבד החל ממועד מתן פסק הדין. בית המשפט נתן פסק דין כספי לחובת גב' שרעבי בסך 1,651,200$ וקבע כי חבותה תהיה ביחד ולחוד עם חבות המשיב בפסק החוץ שאכיפתו מבוקשת בתיק זה.
קיימת חשיבות בקבלת פסק הדין החדש כראייה - חיוב גב' שרעבי יחד ולחוד עם המשיב, להבדיל מחברת שרעבי, מוכיח כי בפסק החוץ חויב המשיב באופן אישי לפחות בסך של 1,651,200$ וזאת בניגוד לטענת ההגנה העיקרית של המשיב בבקשה לאכיפת פסק החוץ. העובדה שגב' שרעבי חויבה בפסק דין כספי בגובה המשוערך של שווי הנכס שהועבר במרמה מוכיחה, כי לפחות בעיני בית המשפט שנתן את פסק הדין החדש, חיובו האישי של המשיב בפסק החוץ גבוה מהסכום הנ"ל ומכאן המסקנה כי המשיב אחראי באופן אישי למלוא סכום פסק החוץ.
לצורך קבלת פסק הדין החדש כראייה יש צורך לכל היותר בהכרה אגבית לפי הוראות סעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח – 1958 (להלן: "החוק") והתנאי היחיד הדרוש הוא שבית המשפט ראה שמן הדין והצדק לעשות כן.
פסק הדין החדש ניתן ביום 10.5.2012 ומכאן שלא היה ניתן להגישו במסגרת הבקשה המתוקנת לאכיפת פסק חוץ.
תקנה 354 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), קובעת כי יש לצרף לבקשה לאכיפת פסק חוץ, בין היתר, תצהיר לאישור העובדות המוכיחות את קיומם של כל אחד מהתנאים הנקובים בסעיף 3 לחוק, ברם אין בתקנות הוראה השוללת את האפשרות להגיש במסגרת הבקשה לאכיפת פסק חוץ, ראיות נוספות בהתאם לסדרי הדין הרגילים.
בדיון מיום 2.1.2013 ביקש ב"כ המבקשת להגיש את פסק הדין החדש באמצעות עד ההגנה – המשיב - במהלך חקירתו הנגדית ובית המשפט דחה את הבקשה. אולם, בית המשפט לא דחה את הבקשה מהטעם הפרוצדוראלי אלא מהטעם שאין בראיה צורך לאור תשובות המשיב בחקירתו הנגדית.
המשיב מושתק מלטעון כי לא ניתן לצרף את פסק הדין החדש כראיה לבקשה המתוקנת לאכיפת פסק החוץ - בית המשפט אפשר למשיב, לפעול בדרך דומה בהגשת הראיה שהתקבלה ביום 24.10.2012 (מוצג נ/1) במהלך חקירתו הנגדית של עד התביעה - מר פלדמן מבלי שהמסמך צורף לתשובת המשיב לבקשה לאכיפת פסק החוץ ומבלי שהמשיב גילה למבקשת כי בכוונתו להשתמש בו במהלך הדיון. גם בדיון מיום 2.1.2013 הוגש בדרך זו מסמך מטעם המשיב שסומן כ - נ/ 2.
פסק הדין החדש היה בידי ב"כ המשיב החל מחודש אוגוסט 2012 ובדיון מיום 24.10.2012 אישר ב"כ המשיב כי הוא קיבל את מכתב ב"כ המבקשת בעניין ואת פסק הדין החדש וכי ב"כ המבקשת הודיע לו מראש על כוונתו להשתמש בפסק הדין החדש בחקירת המומחה מטעם ההגנה. המשיב מנע את התייחסות המומחה מטעמו לפסק הדין החדש ובשל כך יש לקבלו כראייה. גם המשיב אישר בחקירתו הנגדית כי הוא ראה את פסק הדין החדש במשרד בא כוחו וכי תוכן הפסק הוסבר לו על ידי בא כוחו וכן אישר את תוכנו.
תמצית טענות המשיב בתגובה לבקשה:
יש לדחות את הבקשה; הבקשה הוגשה בשיהוי רב – חרף העובדה שפסק הדין החדש ניתן לפני למעלה משנה ומועדי ההוכחות התקיימו מספר חודשים לאחר מכן, הבקשה לצירופו כראייה הוגשה לאחר שנסתיים שלב שמיעת ההוכחות והחקירות הנגדיות, כאשר המסמך היה מצוי בידי המבקשת עוד לפני שהחל שלב החקירות הנגדיות. שיהוי זה גורם לנזק ראייתי למשיב שכן נמנעה ממנו אפשרות לחקירת המצהיר והמומחה מטעם המבקשת חקירה נגדית על המסמך.
טרם הגשת הבקשה והחל מיום 13.2.2012, הוחלפו בין באי כוח הצדדים תכתובות בעניין נשוא הבקשה, בהן ציין ב"כ המשיב כי אינו מסכים כי יעשה שימוש במסמכים שלא צורפו לבקשת המתוקנת לאכיפת פסק חוץ, לרבות שימוש בפסק הדין החדש. המשיב חזר על עמדתו גם במהלך הדיונים בפני בית המשפט. הגשת הבקשה בשלב זה לאחר כל ההתרעות מהווה חוסר תום לב חמור המצדיק את דחייתה.
בית המשפט דחה זה מכבר את הבקשה במהלך הדיון מיום 2.1.2013 והמבקשת בחרה שלא לערער על כך. אין כל שינוי נסיבות או עובדות חדשות המצדיקות שינוי מהחלטת בית המשפט.
הגם שבבקשה קיימות הפניות לסעיפי חוק של מדינת קליפורניה המהוות עובדות, הבקשה אינה נתמכת בחוות דעת מומחה לדין בקליפורניה.