De Neef Construction Chemicals BVBA נ' גילאר בע"מ

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ה' סילש) בת"א 12011-07-16 שניתנה ביום 31.12.2017, ושבגדרה נדחתה בקשת המבקשת לסלק על הסף את התביעה שהגישה המשיבה נגדה, בין היתר בטענה כי במערכת החוזית שבין הצדדים קיימת תניית שיפוט זר.

2. המבקשת, De Neef Construction Chemicals BVBA (להלן: דה-נף), היא חברה זרה המתמחה בייצור כימיקלים ומקום מושבה בבלגיה. המשיבה, גילאר בע"מ (להלן: גילאר), היא חברה ישראלית המייצרת ומשווקת חומרי תשתית, איטום וכימיקלים בתחום הבנייה. מפסק הדין של בית המשפט המחוזי עולה כי במשך כ-20 שנה גילאר שיווקה והפיצה בישראל חומרי איטום המיוצרים על-ידי דה-נף. בין השתיים מעולם לא נחתם הסכם בכתב, מלבד מכתב הצהרת כוונות ששלחה דה-נף לגילאר ביום 1.10.1997, שאותו כינתה "הסכם ג'נטלמני" (להלן: ההסכם הג'נטלמני). עם זאת, לטענת גילאר נכרת בינה לבין דה-נף חוזה בעל-פה, שבמסגרתו הוסכם כי גילאר תפעל כמפיצה בלעדית של מוצרי דה-נף בישראל. בשנת 2015 הודיעה דה-נף לגילאר על סיום ההתקשרות עמה. לאחר שניסיונות ליישב את הסכסוך לא צלחו, הגישה גילאר ביום 6.7.2016 תביעה נגד דה-נף ובה תבעה פיצוי בגין נזקיה, לרבות בגין אובדן השקעות ורווחים צפויים.

           ביום 26.10.2016 הגישה דה-נף לבית המשפט המחוזי בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל קיומן של תניות שיפוט זר בחשבוניות ששלחה לגילאר במהלך התקשרותן, כפי שיפורט להלן.

3. דה-נף טענה בבקשתה כי ההסכם שבינה לבין גילאר נכרת בהתנהגות הצדדים, וכי מעולם לא התחייבה לכך שגילאר תהיה המפיצה הבלעדית שלה. לטענתה, כיוון שמעולם לא נכרת ביניהן הסכם הפצה, ברי כי אין הסכם מסגרת כתוב שניתן להסתמך עליו לעניין תניית השיפוט הזר, אלא יש להסתמך על החשבוניות שהמציאה דה-נף לגילאר לכל אורך פעילותן העסקית המשותפת. בחשבוניות אלה, כך נטען, מופיעות תניות שבכולן נקבע, בנוסח ששונה מעת לעת, כי מקום השיפוט הבלעדי לבירור מחלוקות עתידיות הוא בבלגיה, או למצער כי שיקול הדעת לבחירת מקום השיפוט לבירור מחלוקות אלה יהיה נתון בידי דה-נף. לטענת דה-נף, בהתאם לפסיקה, תניות השיפוט הזר הנקובות בחשבוניות חלות על מערכת היחסים הכללית שבין הצדדים. דה-נף הסתמכה לעניין זה על פסק דין ע"א 5666/94 סנקרי נ' Julius Blum G. M. B. H פ"ד נ(4) 73 (1996) (להלן: עניין סנקרי), במסגרתו נדונו נסיבות דומות לנסיבותיו של מקרה זה, ונקבע כי תניית השיפוט הזר הנקובה בחשבוניות חלה על ההתקשרות החוזית הכללית שבין הצדדים. בהתאם, נטען כי על הסכסוך להידון בבלגיה, מקום מושבה של דה-נף ולא בישראל. לפיכך נטען כי דין התביעה להידחות על הסף. דה-נף הוסיפה כי אף שיקולים הנוגעים לדוקטרינת הפורום הבלתי-נאות מובילים למסקנה זו, שכן הסחורה הוזמנה בבלגיה; המטבע ששימש לתשלום תמורתה הוא מטבע היורו; מקום מושבו של התאגיד בבלגיה; ואיסוף הסחורה על-ידי גילאר התרחש בפתח המפעל בבלגיה. משכך, נטען כי מבחן מירב הזיקות מצביע על כך שהפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדיון בתביעה זו.

4. גילאר טענה מנגד כי לא עלה בידה של דה-נף להצביע על קיומה של תניית שיפוט ייחודית, מפורשת וחד-משמעית, המעידה כי הצדדים הסכימו מלכתחילה כי ענייניהם המשפטיים יתבררו רק בפני בית משפט זר או על פי הדין הזר. כן נטען כי פנייה למקורות חיצוניים להסכם צריך שתיעשה בזהירות. גילאר הוסיפה כי תניית השיפוט הזר המצוינת בחשבוניות כיוונה למחלוקות שתתגלענה בעסקת המכר הספציפית לכל חשבונית, ולא למערכת היחסים העסקית כולה. לפיכך, ומכיוון שתביעתה הנדונה של גילאר נוגעת למערכת היחסים העסקית הכוללת שבין השתיים ולא למחלוקת הנוגעת למוצר ספציפי שהוזמן, אין להסתמך על תניית השיפוט הזר שנקבעה בחשבוניות. כן נטען כי אין לקבוע כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתביעה, שכן ההתקשרות בין הצדדים בוצעה באמצעות הודעות דואר אלקטרוני; החשבוניות האחרונות נכתבו בשפה האנגלית – שפה עסקית אוניברסלית; המטבע אשר שימש את הצדדים לעסקה, היורו, הוא מטבע לסחר בין-לאומי; כלל הגורמים הרלוונטיים לבירור התביעה מצויים בישראל; ושלל האירועים הנוגעים לתביעה התרחשו בישראל.

5. בהחלטתו מיום 31.12.2017, דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה של דה-נף לסלק את התובענה על הסף, וקבע כי אמנם ההוראות הנקובות בחשבוניות מהוות תניית שיפוט מפורשת וייחודית, ואולם החשבוניות אינן מסדירות את כלל מערכת היחסים שבין הצדדים, וכל אחת מהתניות בדבר שיפוט זר המופיעות על חשבוניות אלה מתייחסת להזמנה הפרטנית של החשבונית שעליה היא מופיעה בלבד.

          בית המשפט ביסס את עיקרי קביעתו על ההבחנה שבין העובדות שבעניין סנקרי לבין עובדות המקרה דנן. נקבע כי בעניין סנקרי, הכותרת שתחתה הייתה מצויה תניית השיפוט הזר ציינה באופן מפורש כי היא מהווה חלק מ"תנאי ההתקשרות הכלליים", וכך גם צוין בלשון התניה עצמה. הודגש כי בעניין סנקרי, בית המשפט הבהיר כי הכרעתו מסתמכת במידה רבה על הלשון המפורשת של תניית השיפוט וכותרתה, כאמור. מנגד, נקבע כי בענייננו כותרתן של התניות הנקובות בחשבוניות התייחסה להוראות המכירה בלבד, ואף התניות עצמן לא כללו התייחסות מפורשת לכך שהן חלות על ההתקשרות הכללית שבין הצדדים. עוד נקבע כי שינויי הנוסח התכופים של תניות השיפוט אף הם מעידים על כך שאין מדובר בתניה החלה על כלל ההתקשרות, אלא רק על כל הזמנה באופן פרטני.

           בית המשפט אף דחה את טענות דה-נף באשר להיותו של הפורום הישראלי הפורום הבלתי-נאות לדון בתובענה. בית המשפט ביסס קביעתו זו על כך שאמנם הסחורה נמסרה לידי גילאר בבלגיה, ההזמנות נשלחו למשרדי דה-נף ותמורתן שולמה במטבע זר, ואולם ההסכם בין הצדדים נועד להפצה ושיווק של מוצרי דה-נף בישראל, ללקוחות ישראליים והשירות ניתן בישראל על-ידי חברה ישראלית. כן הודגש כי חלק הארי של הסוגיות העובדתיות המצויות במחלוקת בין הצדדים, נוגע לאירועים ולאנשים בישראל. בהתאם לאמור, בית המשפט קבע כי מירב הזיקות מכוונות לכך שיש להותיר את הדיון בתביעה בפורום הישראלי. על כן דחה בית המשפט את בקשת דה-נף לסלק על הסף את התביעה שהוגשה נגדה.

           הבקשה דנן נסבה על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי.