אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> COUTURE נ' שרכת רבחי עיאד ושריכה ואח'

COUTURE נ' שרכת רבחי עיאד ושריכה ואח'

תאריך פרסום : 25/03/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי מרכז
34661-11-10
10/03/2011
בפני השופט:
שאול מנהיים

- נגד -
התובע:
CHRISTIAN DIOR COUTURE
הנתבע:
1. שרכת רבחי עיאד ושריכה
2. משרד האוצר - אגף המכס ומע"מ

פסק-דין

פסק דין

כנגד הנתבעת 1

בקשה לפסק דין בהיעדר הגנה מטעם הנתבעת 1 (להלן גם "המשיבה").

המבקשת (התובעת) היא חברה צרפתית המנהלת פעילות בינלאומית בתחום האופנה וההלבשה, בעלת סימני מסחר רשומים ובעלת המותג הידוע והמוכר היטב "Dior". לטענתה, המשיבה ייבאה ארצה משלוח הכולל כ- 717 זוגות מכנסיים מזוייפים, הנושאים – כנטען – באופן בלתי חוקי את סימני המסחר שלה (להלן "הטובין"). המשלוח עוכב על ידי רשויות המכס והודעה על כך נמסרה למבקשת.

המשיבה היא תאגיד אשר מקום מושבו בעזה, והיא היבואן של הטובין הנ"ל. המשיבה מינתה חברה ישראלית לעמילות מכס בשם "יש-ליין שרותי יבוא ויצוא בע"מ" לשחרור הטובין הנ"ל מהמכס. טרם הגשת התביעה ובעקבותתפיסת הטובין על ידי המכס, פנתה עמילות המכס אל המשיבה ועדכנה אותה בפרטי תפיסת הטובין המפרים לכאורה ובדבר פנייתה של המבקשת לסיים את פרשיית יבוא הטובין, המפרים (כנטען), מחוץ לכותלי בית המשפט. לאחר מכן פנתה עמילות המכס למבקשת והודיעה לה כי המשיבה אינה מעוניינת בשיתוף פעולה עמה. לפיכך הגישה המבקשת את התביעה הנוכחית שעניינה בהפרת זכויות קניינה הרוחני בפרטי הלבוש המזוייפים, שכפי הנטען ייבאה המשיבה ארצה.

המבקשת טוענת כי אין אפשרות מעשית להמציא למשיבה כתבי בי דין מאחר ומשרדיה של המשיבה מצויים בעזה, שכידוע השליטה בה בעת הזו היא בידי גורמים שאינם מכירים במדינת ישראל, וכל גורם ישראלי – לרבות משטרה וצבא – אינם יכולים להיכנס לתחומיה. המבקשת מנסה להתגבר על היעדר האפשרות להמציא כתבי בי דין למשיבה באמצעות עמילות המכס שטיפלה מטעם המשיבה במשלוח הטובין שאליו מתייחסת התביעה. ביום 18.11.10 המציאה המבקשת את כתב התביעה ואת ההזמנה לדין לידי עמילות המכס שמונתה על ידי המשיבה לשחרור הטובין מהמכס ולמסירתם לידיה. לטענתה, יש לראות במועד זה את המועד בו הומצא כתב התביעה לידי המשיבה. לאחר שחלף המועד להגשת כתב הגנה מטעם המשיבה וכתב הגנה כאמור לא הוגש, עתרה המבקשת לקבלת פסק דין בהיעדר הגנה על יסוד כתב התביעה בהתאם לתקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

המבקשת סומכת את טענותיה בדבר המצאת התביעה לידי המשיבה על תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה בהמצאה למורשה בהנהלת עסקים. לחילופין, נטען כי בנסיבות העניין יש ליישם את "כלל הידיעה" המחייב את המסקנה כי דינה של המשיבה כדין מי שכתב התביעה הומצא לידיה כדין.

דיון

קיימת חשיבות רבה בהקפדה על המצאת כתב תביעה לידי אדם המתגורר מחוץ לתחום שיפוטה של מדינת ישראל בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי. המצאת כתב התביעה לידי נתבע זר מקנה לבית המשפט בישראל את הסמכות הבינלאומית לדון בתביעה אשר הוגשה נגדו בארץ. פגם בהמצאת כתב התביעה לידי נתבע מהווה עילה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו "מחובת הצדק" ובמקרה כזה אין לבית המשפט שיקול דעת והוא חייב יהיה לקבל את הבקשה לביטול פסק דין או החלטה שניתנו במעמד צד אחד, ככל שבקשה כזו תוגש. (ר' למשל ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830; ע"א 713/75 פרנקל נ' קאופמן, פ"ד ל(3) 449).

עניינה של תקנה 482(א) בהמצאת כתב תביעה למורשה בהנהלת עסקים. להלן נוסח התקנה:

"482(א)היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט.

(ב)..."

תקנה 482(א) קובעת כי כאשר מוגשת תובענה שעניינה בעסק או בעבודה והנתבע אינו מתגורר בתחום שיפוטה של מדינת ישראל, ניתן להמציא את התביעה למנהל או למורשה מטעם הנתבע העוסק באותה עת בהנהלת העסק או העבודה. בפסיקה נקבע כי יש הפרשנות שיש לתת למונח "בעניין עסק" היא פרשנות רחבה. די בכך שבישראל התנהלה פעילות עסקית מסויימת הנוגעת לנתבע וכי בישראל נמצא מורשה מטעמו אשר יש להניח בהסתברות גבוהה כי יביא לידיעתו את דבר הגשת התביעה ואת תוכנה (רע"א 8957/09 אוזן נ' קיובי, ניתן ביום 8.3.2011 מפי כבוד הש' גרוניס, להלן :"עניין אוזן"). המבחן שאומץ בפסיקה לצורך בחינת קיומה של דרישת ההרשאה הוא מבחן מידת האינטנסיביות של הקשר בין הנתבע לבין המורשה. יש להצביע על קיומו של שיתוף פעולה בין המורשה לבין הנתבע במידה אשר מותירה מקום להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו. מידת האינטנסיביות של הקשר בין המורשה לבין הנתבע תיבחן בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה (רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חימו (טרם פורסם) ניתן ביום 27.2.2006, וכן עניין אוזן לעיל).

המשיבה היא תאגיד שמקום מושבו בעזה, אשר כפי הנטען ייבאה ארצה פרטי לבוש מזוייפים המפרים את זכויות קניינה הרוחני של המבקשת. יבוא הטובין ארצה נעשה דרך נמל אשדוד, המצוי בשטחה של מדינת ישראל. המשיבה שכרה את שירותי חברת "יש לייין שירותי יבוא וייצוא בע"מ" העוסקת בעמילות מכס לשם ביצוע פעולות הקשורות בייבוא הטובין ושחרורם מהמכס. זוהי הדרך היחידה העומדת בפני המשיבה לקבלת הטובין שייבאה ארצה. בפרק הזמן שבין הגעת הטובין ארצה ועד לשחרורם מהמכס והעברתם לידי המשיבה, מופקד עמיל המכס על ניהול הטובין מטעמה של המשיבה ועליו לפעול בנאמנות וביושר כלפי האחרונה. בפרק הזמן האמור שבין הגעת הטובין ארצה ועד למועד שחרורם לידי המשיבה, עשוי יחיד או תאגיד שזכויותיו נפגעו כתוצאה מייבוא הטובין להגיש תביעה בעניין הקשור בכך, ועל המשיבה להיות ערוכה לתרחיש זה. אין לאפשר סיטואציה בה תושב חוץ או תאגיד זר ימנה עמיל מכס שיסייע בידיו לנהל פעילות עסקית לא חוקית בתחומי מדינת ישראל, כאשר אי החוקיות אינה בידיעתו של עמיל המכס, ובעת חשיפת אי החוקיות שבפעילות יסתתר מאחורי שהייתו מחוץ לגבולות ישראל במקום שבו אין אפשרות מעשית לבצע לו מסירה גם לאחר קבלת היתר המצאה לפי תקנה 500, ובדרך זו יסכל המצאת כתבי בי דין לידיו. נסיבות אלה מצדיקות, במקרים המתאימים, הכרה במעמדו של עמיל מכס כמי שמורשה מטעם הנתבע בניהול עסקיו או עבודתו בקשר לייבוא טובין שבטיפולו של אותו עמיל מכס.

יש לזכור כי התכלית העומדת בבסיסה של תקנה 482(א) היא להביא לידיעת הנתבע הנמצא מחוץ לשטחי ישראל את דבר הגשת התביעה ואת תוכנה. הדרישה בעניין קיומו של עסק בישראל היא דרישה משנית, בין היתר, מאחר והיא אינה קשורה ישירות להעברת המידע הרלוונטי הנוגע להליך ולתוכן התביעה לידי הנתבע (ראה עניין אוזן לעיל, פסקה 4 לפסק דינו של כב' השופט גרוניס).

בבקשה שבפניי, למרות שלא נטען כי עמיל המכס עמד בקשר אינטנסיבי עם המשיב בעת שכתב התביעה הומצא למשרדו ואילך, שוכנעתי כי עמיל המכס הביא לידיעת המשיבה את דבר הגשת התביעה ואת תוכנה. לפיכך תכלית ההמצאה, שהיא הבאת דבר קיומה של התביעה ופרטיה לידיעת המשיבה באמצעות המורשה בניהול עסקיה, מתקיימת במקרה שבפניי.

המבקשת פירטה בבקשתה ובתצהיר התומך בה כי עובר להגשת התביעה, עמילות המכס תיווכה בין באי כוחה לבין המשיבה בניסיון לסיים את פרשיית יבוא הטובין המפרים מחוץ לכותלי בית המשפט. עו"ד מנדל הצהירה בתצהיר התומך בבקשה שבפניי כי מר אילן כוכבי מעמילות המכס יצר קשר עם המשיבה, עדכן אותה בפרטי התפיסה ובדבר פניותיה של המבקשת בעניין סיום הפרשה בפשרה. בנוסף, עמיל המכס יידע את המשיבה על כוונתה של המבקשת להגיש נגדה תביעה באם המשא ומתן שביקשה לנהל עמה לא ישא פרי. המשיבה סירבה לשתף פעולה.

התביעה שבפניי הוגשה ביום 18.11.10. בו-ביום המציאה המבקשת את כתב התביעה והזימון לדין לעמילות המכס שפעלה מטעם המשיבה. לפי התצהירים שבפניי, ארבעה ימים לאחר מכן, ביום 22.11.10, יצר עו"ד אבו אחמד חזן קשר עם באי כח המבקשת וטען כי הוא פונה אליהם בשם המשיבה במטרה לסיים את ההליך בפשרה. באותה שיחה ציין עו"ד חזן כי הוא עודכן בפרטי התביעה על ידי עמילות המכס. בנוסף ציין כי למרות שהמשיבה טרם חתמה על יפוי כח המסמיך אותו לפעול בשמה, הוא מעוניין לקבל מהמבקשת הצעת פשרה "אטרקטיבית" לסיום הפרשה. באותה שיחה רמז עו"ד חזן כי ככל שהצעת המבקשת לא תהיה לשביעות רצונה של המשיבה, המשיבה תסיים את המשא ומתן ותנהג כמי שכתב התביעה לא הומצא לידיה וכמי שאינה מודעת לתוכנו. המתואר לעיל מוכיח ברמה הנדרשת כי עמיל המכס העביר לידיעת הנתבעת 1 (המשיבה) את דבר קיומו של ההליך המנוהל נגדה ואת תוכנו של כתב התביעה. לעו"ד חזן, שהציג עצמו כמי שפונה אל באי כח המבקשת מטעם המשיבה, לא היתה כל דרך לדעת את פרטי באי כח המבקשת ואת דרכי ההתקשרות עמם, מבלי שכתב התביעה הומצא לידי המשיבה או לידי מי מטעמה. שאלת החתימה של המשיבה על יפוי כח, המסמיך את עו"ד חזן לפעול בשמה ומטעמה בעניינים הקשורים בתביעה דנן, אינה רלוונטית. אין בחוק השליחות דרישת כתב, וגם הדרישה ליםוי-כח בכתב לעורך-דין היא דרישה מוגבלת להקשרים מוגדרים (ייצוג בבתי משפט ובתי דין, חתימה על בקשות ושטרי עסקה המוגשים ללשכת רישום המקרקעין, ועוד) אולם אינה דרישה כללית ובודאי שאן כאן מקרה של דרישת כתב קונסטיטוטיבית שמבלי שתתקיים אין כלל תוקף לשליחותו של עורך-הדין. העובדה כי עו"ד חזן פנה ביוזמתו אל באי כח המבקשת כדי לקבל הצעת פשרה "אטרקטיבית" שתסיים את ההליך שבפניי מגלה בעליל כי המשיבה מודעת היטב לכתב התביעה ולתוכנו.

התוצאה

בנסיבות העניין שבפני ניתן להכיר בהמצאת התביעה לעמיל המכס כהמצאה שבוצעה לידי המשיבה מכח תקנה 482 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי. לפיכך מתייתר הצורך לדון בטענה החלופית של המבקשת שעניינה בהחלת עקרון "כלל הידיעה" על המשיבה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ