פסק דין
1. תביעה כספית ע"ס 400,000 ₪ (הסכום הועמד לצרכי אגרה) . התובעת (הנתבעת שכנגד) הנה חברה ירדנית, שמשרדה הראשי באתונה, ומי שהקימה מרכז כנסים ומבנה אודיטוריום בעיר בית לחם, בהזמנת הרשות הפלסטינית. הנתבעת 1 (התובעת שכנגד) הינה חברה העוסקת בעבודות פיתוח ובנייה. הנתבע 2 (להלן: "ניר") הינו הבעלים והמנהל של הנתבעת 1.
2. בין הצדדים מערכת עסקית, אשר החלה עוד בשנת 1998. מערכת יחסים זו נקטעה בשנת 2000, עת פרצה האינתיפאדה השנייה, ולטענת הנתבעת, במועד זה נותרה התובעת חייבת לה סכומי כסף, בגינם הוגשה התביעה שכנגד ע"ס 643,000 ש"ח. התובעת טוענת כי הנתבעת היא דווקא אשר הפרה חיוביה החוזיים באי עמידה בזמנים, וליקויים בעבודתה.
טענות התובעת:
3. ההתקשרות נשוא התביעה היא חלק מהסכם כולל אשר היה אמור לסיים את מלוא המחלוקות בין הצדדים והתחשבנויות העבר, בייחוד לגבי הסכם ספציפי אשר כונה ע"י הצדדים "הסכם הדלתות המיוחדות" לפיו התחייבה הנתבעת לספק לאתר הבנייה דלתות עץ מיוחדות וחסינות אש. לאחר אספקת הדלתות לאתר, ביקשה התובעת עיצוב חיפויי עץ דקורטיביים לקירות האולם, אשר ישלימו ויתמזגו עם הדלתות המיוחדות. לאור זאת, כרתו הצדדים הסכם מיום 21.07.05 שלפיו תבצע הנתבעת את עבודות חיפוי העץ הדקורטיבי באולם הכנסים, וכן הוסכם כי שווי העסקה יעמוד על 168,439.40$ (דולר ארה"ב) לא כולל מע"מ. במקביל, ויתרו כאמור הצדדים על תביעותיהם הקודמות הנוגעות להתקשרויות העבר. תנאי התשלום סוכמו אף הם בחוזה, ולפיהם תשלם התובעת לנתבעת סכום של 40% משווי החומרים מראש, וכנגד תשלום זה תמציא הנתבעת ערבות בנקאית ל-60 יום. סכום התשלום נקבע במפורש בהסכם על מנת למנוע אי הבנות- בסך 43,375.76$ (דולר ארה"ב). לשיטת התובעת נקבע כי סכום מקדמה זה ישולם ללא תוספת המע"מ עליו. מציינת התובעת כי סוכם שעל ההסכם יחולו דיני מדינת ישראל, לרבות דרך בירור מחלוקות (סע' 26 ל ת/2 – תצהיר עותמאן תייסיר).
לטענת התובעת, לאחר מילוי התחייבויותיה ותשלום המקדמה, היה על הנתבעת להמציא לה חשבונית מע"מ לתשלום, וזאת לאור סעיף 12.1 להסכם ההתקשרות. לטענת התובעת, לא היה בכוונתה לשאת בתשלום המע"מ ללא המצאת חשבונית ולכן ציינה בסעיף 13 להסכם כי כל הסכומים המצוינים בסעיף 12 אינם כוללים מע"מ. בכך לטעמה הבטיחה את דרישת הנתבעת לתשלום המע"מ ובמקביל שמרה על זכותה לעכב את תשלום המע"מ עד לאחר קבלת חשבוניות ו/או סיום העבודות ו/או רכישת החומרים. לטענת התובעת, תשלום המע"מ על המקדמה היה אמור להתבצע בשלב מאוחר יותר, בכפוף להמצאת חשבוניות, על מנת שהתובעת תבטיח את דרישתה לקבלת חשבוניות מס ותוכל להזדכות עליו בחזרה.
4. מנגד, העבירה הנתבעת לתובעת ערבות בנקאית (ערבות ביצוע) על סך 50,749.64$ (דולר ארה"ב) אשר הפעלתה מותנית בהפקדת אותו סכום עד ליום 03.08.05 לחשבון הנתבעת. לטענת התובעת, מיד כשהועברה הערבות הבנקאית, העירה לנתבעת כי נפלה טעות בסכום הערבות ותנאיה, שכן הסכום אינו תואם את התשלום המוסכם ובנוסף הוספת ההתניה הנוגעת למימוש הערבות הבנקאית מעולם לא סוכמה. הנתבעת הבטיחה כי תתקן את הערבות וציינה כי מדובר בטעות של הבנק שסבר שעל הסכום יש להוסיף מע"מ. כמו כן ביקשה העברת כספי המקדמה ללא דיחוי על מנת שתוכל לקדם את רכישת החומרים. בהתאם לכך, ביום 11.08.05 העבירה התובעת לפקודת הנתבעת סך של 43,375.76$.
5. ביום 18.08.05 שלחה הנתבעת מכתב לתובעת בו אישרה קבלת המקדמה, אך ציינה כי סכום ההעברה של התשלום חסר, שכן לא התווסף לו מע"מ, וכן דרשה ארכה נוספת בת 17 ימים מעבר לאלו המצוינים בלוח הזמנים של ההסכם. ביום 28.08.05 קיבלה התובעת הודעה מהבנק כי ערבות הנתבעת בוטלה. ביום 29.08.05 טוענת התובעת כי ניסתה ליצור קשר עם הנתבעת אך ללא הועיל ולכן שלחה לה מכתב בו ציינה כי נודע לה שהנתבעת נתנה הוראה לבנק לביטול ומשיכת הערבות הבנקאית, וכן ניתנה הוראה לביטול אחזקת כספי ההעברה. כמו כן אישרה התובעת מתן ארכה כמבוקש אך התנתה זאת בהמצאת לוח זמנים המעיד על הצורך בה. בנוסף נדרשה הנתבעת להמציא ערבות בנקאית חדשה בסכום שהועבר לחשבונה. למחרת השיבה הנתבעת למכתב זה וציינה פעם נוספת כי הסכום שהועבר אינו הסכום המוסכם שכן לא צורף אליו מע"מ, וכן נדרשת דחייה של 45 יום להתחלת ביצוע העבודות בפרויקט היות וקבלן המשנה של הנתבעת נטל על עצמו בינתיים ביצוע עבודות אחרות, עלות מחיר החומרים הנדרשים עלה, וכן המדידות שאותן נדרשה לבצע התובעת הועברו רק ביום 28.08.05.
במענה למכתב זה השיבה התובעת כי סכום הכסף שהועבר צוין הן בהסכם והן יום לפני העברתו בשיחה טלפונית, מבלי שהנתבעת תעלה כל טרוניה לגביו. כן ציינה התובעת כי העיכוב בהעברת התשלום יכול להקנות לנתבעת לכל היותר ארכה בת 27 יום ולא 45 כנדרש. בנוסף הביעה התובעת במכתב זה נכונות לשלם את הסכום השנוי במחלוקת עבור המע"מ, בכפוף להמצאת חשבונית ועמידה בלוח הזמנים המקורי. ביום 01.09.05 משכה הנתבעת את סכום המקדמה מחשבונה, ובמקביל, אליבא דתובעת, הודיעה על סירובה לכבד את ההסכם ודרשה את שינוי תנאיו, לרבות העלאת מחירים בגין ביצוע העבודות, ויתור על ביצוע חלק מהן, דחיית לוח הזמנים וסירוב הנפקת ערבות בנקאית בגין הכספים שיתקבלו.
6. לטענת התובעת, הפרה הנתבעת את ההסכם בכל אלה:
החלטתה החד צדדית של הנתבעת בדבר העלאת סכום המקדמה תוך קביעת תנאי למימוש הערבות הבנקאית רק לאחר הפקדת מלוא הסכום עליו החליטה .
משיכת כספי המקדמה, והעלמתם כאשר במקביל בוטלה הערבות הבנקאית.
העלאת המחירים ושינוי תנאי החוזה לרבות העבודות שאמורות להתבצע על ידי הנתבעת.
דחיית לוח הזמנים לביצוע העבודות. סוגיית לוח הזמנים לטענת התובעת, היתה מהותית ושיחקה תפקיד חשוב בבחירת הקבלן. זאת, עקב הכנס שעתיד היה להתקיים בבית לחם בשלהי שנת 2005. לכן, דחיית לוח הזמנים עולה כדי הפרה יסודית.
7. לסיכום: טוענת התובעת כי השתלשלות העניינים מעידה כי הנתבעת תכננה מראש להוציא כספים במרמה מהתובעת. סכום המקדמה צוין בפירוש בהסכם תוך הבהרה שהמע"מ ישולם לאחר ביצוע התשלום והמצאת חשבונית מע"מ לתשלום, וכן סוכם לטעמה כי המע"מ יתווסף על כל תמורת ההסכם מבלי שצוינו המועדים לשלמו. לטענת התובעת, הסכמת הצדדים כי המחירים הקבועים בהסכם אינם כוללים מע"מ מהווה ראיה לכך שכוונת הצדדים היתה כי המע"מ ישולם בנפרד לאחר מכן. הנתבעת החליטה על דעת עצמה כי על כל תשלום מתשלומי התמורה יש להוסיף מע"מ לתשלום מיידי, וכך משכה ערבות בנקאית בסך 50,749.64$ (דולר ארה"ב) שהנה שוות ערך לתשלום מראש+ מע"מ. הנתבעת כאמור דאגה להרגיע את התובעת וציינה כי הערבות הינה בטוחה לכיסוי הכספים המועברים על ידי התובעת ומבטיחה את ביצוע העבודות על ידי הנתבעת. אלא שבתכוף לאחר ביצוע ההעברה הכספית ביטלה הנתבעת את הערבות הבנקאית, משכה את כספי ההעברה מהחשבון והעלימה אותם.
8. כמו כן טוענת התובעת כי למצער, אף אם הדין עם הנתבעת ביחס לחובת תשלום המע"מ יחד עם כל תשלום, הנתבעת התנהגה בחוסר תום לב שכן היה עליה להותיר הערבות הבנקאית על כנה וליתן לתובעת הזדמנות לתקן מחדלה להשלים המע"מ ולקיים החוזה, במקום למשוך סכום המקדמה. היה על הנתבעת לרכוש חומרים בשווי הכספים שהועברו לידיה ולחלופין להנפיק ערבות בנקאית חדשה בגובה הסכום שהועבר אליה. כמו כן קיבלה הנתבעת עבודות נוספות בזמן שהיתה מחויבת לעבודה מול התובעת, ולא סיפקה חשבונית מע"מ לתשלום.
9. התובעת תבעה באופן אישי את הנתבע 2, מנכ"ל ובעלי הנתבעת, בטענה כי ניצל לרעה את האישיות המשפטית הנפרדת של החברה לצורך ביצוע זממו וגזילת כספי התובעת. הטענות כלפיו השתיתו יהבן לא רק על הרמת מסך כלפי בעל מניות, אלא גם על טענות לחיוב אישי של נושא משרה בתאגיד מכוח הפרת חובת תום הלב.
10. התובעת דורשת כי הנתבעים יפצו אותה בסכום של 45,811.23$ (ארה"ב) עבור סכום התשלום הראשון שהועבר ונמשך, סכום של 33,100$ (ארה"ב) עבור הרכבת דלתות העץ על ידי קבלן אחר לאחר היעלמותה של הנתבעת, פיצויים מוסכמים בגין הפרת ההסכם- בסך 500$ (ארה"ב) ליום, החל מיום 19.07.05 (משלוח מכתב הכוונות) ועד ליום 06.09.05 (הכנסת קבלן אחר לביצוע העבודות)- ובסה"כ 25,000$ (ארה"ב). סכום אחרון זה הופחת על ידי התובעת שכן לאור הוראות ההסכם, עומד סכום הפיצוי המוסכם על 10% מערך ההסכם, ולכן העמידה התובעת תביעתה על 16,843.94$ (ארה"ב). כמו כן דורשת התובעת פיצוי בגין הפרשי התשלום שנאלצה לשלם לקבלן אחר עבור ביצוע העבודות בסך 30,560.50$ (ארה"ב) וכן פיצוי נוסף בסך 89,250$ (ארה"ב) עבור הוצאות התובעת בזמן זה. כאמור, לצרכי אגרה הועמד סכום התביעה על 400,000 ₪.
טענות הנתבעים:
11. הנתבעים טוענים כי אין הצדקה לתביעה האישית כנגד נתבע 2, וכי אין להרים מסך, כאשר ההתקשרות היתה רק ביחסים שבין התובעת לנתבעת. כאמור, החלה מערכת היחסים בין הצדדים בשנת 1998, עת פנתה התובעת לנתבעת כדי שהאחרונה תבצע עבורה מגוון של עבודות הנוגעות לפרויקט מרכז הקונגרסים. הנתבעת סיפקה לתובעת את כל האלמנטים הטרומיים להקמת המבנה, ביצעה את עבודות הגמר, הכינה מתקנים ניידים לארגון תערוכות, סיפקה את חומרי הבניין ועוד ועוד. לטענת הנתבעת, לגבי כל שירות או עבודה שניתנה, שלחה התובעת "מכתב כוונות". לגבי חלק מהעבודות נחתמו חוזים מפורטים, ולגבי חלקן נותרו מכתבי הכוונות כחוזים מחייבים מבלי שהצדדים חלקו על תוקפם.