CHANDIKA DEVI נ' מוזלי יצחק ז"ל ואח'

החלטה

1.בפני בקשת המבקשים לחייב את המשיבה (התובעת) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם כתנאי מוקדם להמשך בירור תובענה זו.

ואלו נימוקי הבקשה:

2. א.המשיבה הינה עובדת זרה ללא נכסים בארץ הניתנים למימוש, אם וככל שבית הדין יחייב את המשיבה בהוצאות לטובת המבקשים.

ב.        סיכויי המשיבה לזכות בתביעה הינם אפסיים.

ואלו נימוקי ההתנגדות בקליפת אגוז:

3. א.        מכתב התביעה ומכתב ההגנה עולה כי מדובר בתביעה מבוססת לתשלום זכויות קוגנטיות ואין המדובר בתביעה המופרכת.

ב.        הכלל הוא כי אין מקום לחייב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעל הדין שכנגד אלא במקרים חריגים

 דיון והכרעה

4.מושכלות ראשונים לנו מקדמת דנא, כי שעריו של בית המשפט פתוחים הם בפני כל ולא יינעלו לפני הבאים לפניו. זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית הנתונה לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו והיא הבסיס והתשתית לעצם מהותה של שיטת משפט, באשר היא (ראו: ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ נא (3) 577,628).

5.לצד הכלל היסודי בדבר קיומה של זכות גישה לערכאות, הקים לו המחוקק את החריג לו בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות"). תקנה זו מסדירה את סוגיית הפקדת ערובה ואומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 וזאת בהעדר תקנה מקבילה לה או תקנה המאמצת את הוראותיה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי–דין), התשנ"ב - 1991.

ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה נקבעה בפסק דין ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (ניתן ביום 16.7.03), שם נקבע, בהקשר הצריך לעניינו, כי מקום בו מדובר בתובע שהינו עובד זר יש לברר תחילה האם הוא נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג (ובענייננו: נפאל אינה מדינה החתומה על אמנת האג) ובמידה ולא – יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; יגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין.

 מן הכלל אל הפרט

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מן הטעמים שיפורטו להלן:

א.        כאמור, בהתאם להלכה הפסוקה, עובדת היותו של התובע עובד זר אין בה כשלעצמה כדי לחייבו בהפקדת ערובה. יתר על כן, באשר לסיכויי התביעה - כל שעל בית הדין לבחון בשלב זה הוא שאין מדובר בתביעה קלושה וחסרת סיכוי של ממש.

ב.בכתב התביעה עותרת המשיבה לתשלום בגין הפרשי שכר, פדיון חופשה שנתית דמי הבראה, הודעה מוקדמת תשלום בגין ימי עבודה במנוחה השבועית וכו'. סה"כ תביעתה של המשיבה עומדת על 36,361 ₪. מעיון בכתב ההגנה מכחישים המבקשים את זכאותה של המשיבה לתשלומים הנטענים ובין היתר מוכחש השכר החודשי הנטען על-ידי המשיבה. יחד עם זאת ברור, כי שאלת גובה השכר החודשי כמו גם זכאותה של המשיבה לתשלומים נוספים (כגון: דמי חגים, חופשה או הודעה מוקדמת) הינו עניין הטעון בירור עובדתי ולא ניתן, בשלב מקדמי זה, לקבוע, כי מדובר בהליך מופרך.

ג.יתר על כן, לא הוכח ו/או נטען שהמשיבה לא מילאה אחר חיובים שהושתו עליה בעבר בפסיקתו של בית הדין ולא הוכח כי למבקשים יגרם נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה.

7.סוף דבר – הבקשה נדחית.

8.אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ב' סיון תשע"ב, 23 מאי 2012, בהעדר הצדדים.